מנחת חינוך · סימן ק״ב, א׳

שנצטוו כו'. עיין דינים אלו בר"מ פ"י מהמעה"ק וחטאת ואשם ושלמי צבור הם בכלל מ"ע זו ושירי מנחות ג"כ מ"ע אך הוא נמנה למ"ע בפ"ע כמ"ש בר"מ ולקמן פרשת צו ונאכלין לזכרי כהונה בין תם ובין בע"מ דבע"מ חולק אפילו בקדשי קדשים ובכלל מצוה זו שיאכלו הכהנים חלקם אפילו מקדשים קלים כמ"ש הרב המחבר ומבואר בר"מ שם. ויתבאר בעזה"י כ"א על מקומו מה הם אוכלין מכל קרבן והמורם מקדשים קלים נאכלין לזכרי כהונה ולנקבות ולעבדיהם ולנשיהם אם כן אפשר המ"ע מוטל על הנקבות אם נתנו להם מקק"ל אך הרהמ"ח כתב בסוף המצוה ונוהגת כו' בזכרי כהונה ועובר ולא אכל חלקו כו' בטל עשה ונענש עוד מצד כפרות הבעלים היינו בק"ק כמ"ש ונענש מצד כפרות כו' והיינו בק"ק כמ"ש לפני זה דבקק"ל אין תלוי הכפרה באכילת הכהנים אך מכל מקום ה"ל להרהמ"ח להביא דמ"ע זו נוהג בזכרי כהונה בק"ק ובנקבות ג"כ בקק"ל על כל פנים מצוה זו נוהג בזוב"נ וגם מד' הר"מ כאן שכתב אכילת חטאת ואשם כו' ה"ה לשאר הקדשים שאוכלי' אותם הכהני' שאכילתו מצוה נראה ג"כ דוקא בכהנים ולא נשיהם ועבדיהם. והנראה דהמצוה הוא דוקא על הכהנים העובדים דהתור' צותה לחלוק לכל ב"א והתורה ציותה להם לאכול אבל נשים דאינם בחלוקה ע"ש בר"מ וכן קטנים דרשאים לאכול אפילו קה"ק ל"ש המצוה כלל עליהם והתורה התירה להם לאכול הן קטנים הן נשים ועבדים אבל אין מצוה כלל וכ"נ מלשון הפוסקים ע"ש בר"מ. וגם נראה דאפילו כהנים כל שלא היו ראוים לעבודה בשעת הקרבן כגון שהיו טמאים דאין חולקין לאכול לערב ע"ש ובודאי רשאים לאכול רק כיון דהתורה לא זיכתה להם בחלוקה אם כן אין מגיע להם אין מצוה עליהם כלל רק אותן שהם בכלל חלוקה התורה זיכתה להם ומשלחן גבוה זכו ומוטל עליהם לאכול ואם לא אכלו בטלו מ"ע וכ"ה כאן בהרהמ"ח שכתב ועובר כו' ולא אכל חלקו המגיע לו בזמן כו' בטל עשה כוונתו כמ"ש וז"פ לענ"ד.