מנחת חינוך · סימן ק״א, ב׳

וגם מד' הרהמ"ח נראה כן דלא הזכיר ב"כ דסובר דלאו הזה רק במעיל ושאר ב"כ משום ל"ת וצ"ע. ונוהג לאו זה בכל אישי ישראל. ומ"ש הרהמ"ח דנוהג בזה"ב אפשר ל"ד דה"ה אם נשתיירו ב"כ אחר חורבן גם כן נוהג ונראה ג"כ אם נפסלו לעבודה אינו נוהג לאו זה. ומבואר דמבלאי מכנסי כהונה כו' היו מפקיעין ומ"ל פ"ט הביא ירושלמי דגם בגכה"ג שבלו עושין פתילות אף דיש לחלק מכל מקום מצד הסברא הוא כן דאם בלו ונפסלו אינו נוהג לאו זה. בלאו הקודם אם שנים עשאו עמש"ל דין ב' שעשו אם שניהם יכולים כו'. ולענין תשובה ושאר דברים הוא ככל לאוין שבתורה שיב"מ. ובר"מ פ"ח כאן כ' דד' בגדים של כה"ד היו של פשתן לבנים ומ"ש לבנים הכסף משנה לא הראה מקומו ולענ"ד אין קפידא לצבוע איזה צבע שיהיה רק יקראו לבנים דאם רוצה היו לבנים לאפוקי בגכה"ג היו צריכים להיות צבועים דהיו תכלת וארגמן ותולעת שני והנהו היו צבועים ובלאו הכי לא היו נקראים כן אבל בגכה"ד היו יכולים להיות לבנים אבל אין עיכוב בדבר אם היו רוצים לצבוע איזה צבע לנוי ש"ד כנ"ל. ולא הוצרך הר"מ להוציא מאיזה מקום דפשוט הוא וכה"ג כתב הר"מ בפ"א מה' ציצית דנקר' לבן דוקא דאין מצוה לצבוע ע"ש ה"נ וז"פ: