מנחת חינוך · סימן י׳, ז׳

ובזה מיושב מה שהקשה המג"א סי' קס"ח סקט"ז על המחבר שפירש בדעת הר"מ שפת הבאה בכיסנין הוי אם עירב בה דבש. והקשה המג"א הא משמע מדברי הר"מ החו"מ שכתב זה הכלל אם אין מברכין ברכת המזון אין יוצאין י"ח מצה וכ"מ בגמרא ברכות (כמש"ל מהא דמקשה מהברייתא לר"י דחביצה) והר"מ פ"ז מהחו"מ כתב דמצה שלשה במ"פ יי"ח מצה וכיון שיי"ח מצה ע"כ הוי לחם לענין המוציא ואיך פסק דאם נילושה במ"פ הוי פת הב"כ ובמקומות הנ"ל משמע כ"ה דהוי לחם לענין מצה הוי לחם לענין המוציא ע"ש. ובאמת ל"ק כלל כמ"ש דכ"ה דהוי לחם לענין מצה הוי לחם לענין המוציא בקבע עליו כמ"ש הר"מ להדיא פ"ג דכובא דארעא מברכין במ"מ ובקבע מברכין המוציא וכאן פ"י מחו"מ כתב דיוצאין י"ח מצה כמר בר"א. ותמהתי מאוד ממאור עינינו איך נעלם ממנו ד' הר"מ דסובר בפירוש דאע"ג דיי"ח מכל מקום מברכין במ"מ אם לא בקבע וגם עיסה שנילושה במ"פ נמי יי"ח מצה ובקבע מברכין המוציא ואם לאו במ"מ והוא אמת בעזה"י. עוד הקשה המג"א סי' קפ"ח בהא דמבואר שם דאם שכח יעלה ויבא ביום טוב צריך לחזור ולברך ובר"ח א"צ הטעם דאי בעי לא אכיל אף דאסור להתענות בר"ח מכל מקום אין חיוב לאכול פת וביו"ט צריך לאכול פת ע"כ צריך לחזור. והק' הראשונים אם כן דביום טוב צריך לאכול פת מאי חילוק יש בין לילה הראשונה ליום ותירצו ביום יוכל לאכול מצה עשירה ובלילה ראשונה א"י במצה עשירה רק במצה עניה אם כן ע"כ דמברכין המוציא וברכת המזון במצה עשירה דאל"ה אם כן כיון דיוצאין להר"מ במצה של מ"פ בלילה אם כן ביום נמי ויאכל מצה עשירה ויוצא בזה וא"צ לברך ברכת המזון ולמה צריך לחזור בשכח להזכיר ביו"ט. וגם זה לק"מ כי בודאי החיוב ביום טוב לאכול פת או אפילו פת הב"כ כגון מצה עשירה אבל על כל פנים הרבה דיהיה קביעות סעודה ובפחות מזה לא יצא אם כן צריך לחזור וא"כ לפמ"ש נ"מ ג"כ אם אכל בליל פסח אפילו כזית כיון דהוי קבע דהמצוה קובעת מן התורה וחייבו לברך המוציא וברכת המזון אם כן אם שכח מעין המאורע צריך לחזור. הכלל לפמ"ש דודאי היכא דהוי לחם לענין מצה ודאי הוי לחם לענין המוציא אך בקבע והטעם נהי דמה"ת הוי לחם מכל מקום ברכה הוא רק דרבנן והם אמרו דבדלא קבע א"צ אע"ג דהוי לחם וכן ברכת המזון כיון דאם אינו שבע אינו אלא דרבנן אם כן הם אמרו בפהב"כ וכדומה דאם לא קבע אינו חייב בברכת המזון אבל זה אין תלוי בחבירו כלל דאפילו אם מברכין במ"מ ומעין ג' מכל מקום הוה לחם לענין מצה כמו כובא דארעא שמבואר להדיא כן בר"מ כמ"ש אך על כל פנים דין לחם יש לו בקבע עליו וה"ל כמו מצה דהוי קביעות מחמת המצוה. גם מ"ש המג"א שם דכאן מיירי בחלב ושמן ודבש דגם לגבי מצה א"י לשיטת הר"מ ע"ש. א"י מה ענין זה לזה דהטעם דהו"ל מצה עשירה ונתמעט מעוני אבל מכל מקום לחם הוי והעיקר כמ"ש דבאמת הוי לחם לענין מצה. אך חכמינו זכרונם לברכה לענין המוציא אמרו היכי דלא קבע א"צ ובקבע כיון דגבי מצה הו"ל קבע מחמת המצוה הוי לחם אם כן בקבע הו"ל לחם לענין המוציא. אך מה שקשה מדברי הגמרא דמקשה לר"י מהא דליקט דיי"ח מצה אף שאין בפירורין כזית ור"י סובר דמברכין במ"מ וכיון דהוי לחם לענין מצה למה ל"ה לחם לענין המוציא. ולדעת הר"מ אף דהוי לחם לענין מצה מכל מקום מברכין במ"מ בלא קבע כבר הרגיש בקושיא זו גם הלחם משנה ע"ש מה שתירץ. ולענ"ד ל"ק כיון דר"י אמר סתמא דמברכין במ"מ ולא אמר דאם קבע מברכין המוציא נראה דסובר אף בקבע ל"ה לחם כמו גבי כובא דארעא דמבואר להדיא דאם קבע מברכין המוציא וכן גבי פת הבאה בכיסנין מבואר להדיא אבל מדברי ר"י נראה דאפילו קבע אם כן מקשה שפיר כיון דהוי לחם לענין מצה ע"כ מיקרי לחם על כל פנים בקבע כמו מצה דמיקרי לחם מן התורה ומצה הוי כמו קבע וכן באמת להלכה לפי מה שמסקי שם דתלוי בתוריית' דנהמא ואם אין לו תורייתא דנהמא מברכין במ"מ הוא אפילו בקבע וכ"נ מד' הר"מ פ"ג דדוק' גבי כובא דארעא ופהב"כ דמביא ד"ז דבקבע מברכין המוציא אבל בדינים אלו דחביצה סתם הדברים וכ"מ להדיא במג"א שם סקכ"ח דהנהו דינים דחביצה ל"מ קבע כנלע"ד נכון וברור שוב פקחתי עיני וראיתי בפרי מגדים שם הרגיש על המג"א ותמה עליו מהא דכובא דארעא וממצה עשירה ונהנתי שכוונתי לד' אך לא ביאר כמ"ש.