מנחת חינוך · סימן י׳, ד׳

והאי דינא דמצטרפין לענין חמץ הוציא הר"מ ממנחות גבי תבואה וע"ש בכ"מ וכיון דבכ"מ מפורש בש"ס ד"ז וכאן אינו מבואר להדיא וכן הר"מ ובטוא"ח סי' תנ"ג לא הוזכר מזה ובסי' תע"ג גבי מרור הביא ד"ז והוא פלא על הפוסקים הנ"ל איך סתמו דבריהם ע"כ צ"ע אם אכל מה' מינים ע"י צירוף אם יצא. ולא ראיתי לשום א' מהמחברים שיתעוררו בזה וכגון דא צריכה רבה. והנה כאן על משנה דאלו דברים יוצאים החטים וכו' מבואר בש"ס כוסמין מין חטים ש"ש מין שעורים פירש"י לענין תרומה מתניא ובתוס' כתבו לענין חלה. וכתב הר"נ דא"א לומר לענין לצאת י"ח מצה קאמר דהא מבואר בברכות ומנחות ע"ה דאם ליקט מכולן כזית יי"ח מצה והאי ליקט מכולן ע"כ אה' מינים קאי דאי אמנחות ל"ש אי חמץ הוא עכ"ל והיינו כשיטת התוס' פכ"מ על כל פנים חזינן דכל חילי' דמצטרפין למצה היא מהך ברייתא אם כן לשיטת רש"י וכ"פ רב האי גאון דאמנחות קאי. אם כן אין ראיה לדין זה ולא ידעינן כלל דאפשר באמת כיון דלא נתבאר בהדיא כמו גבי מרור אפשר דאינו מצטרף. ובמנחות ע' במשנה החטים והשעורים וכו' הרי אלו חייבים בחלה ומצטרפים זע"ז ואסורים בחדש ובברייתא תני עלה כוסמין מין חיטין ש"ש וכו' פירש"י לענין חלה מתניא והא דתני לה הכא משום דהמשנה איירי בחלה וקתני ומצטרפין וכו' ע"כ תנא לפרושי עכ"ל. והוצרך רש"י ז"ל לפרש למה מביא שם ברייתא זו ופירש כיון דהמשנה איירי בחלה וכאן בפסחים דהמשנה לא איירי כלל לא בתרומה ולא בחלה רק לענין חובת מצה ורש"י פי' דהברייתא הוא לענין תרומה ולא הוי קשיא לי' כלל למה מביא זה כאן כיון דאין נ"מ כלל כאן רק לענין תרומה. ובתוס' מנחות שם ד"ה תנא כתבו ג"כ דלא נוכל לומר לענין מצה מתניא הא קתני בברייתא ליקט מכולן וכו' ומכולן היינו מה' מינים דאי מכל חמש מנחות הא באות מצה ע"ש. אם כן חזינן דכל חילי' דהנהו ראשונים מברייתא דליקט וכו' הא לא"ה לא ידעינן דאפשר באמת אין מצטרפים. וא"כ לרש"י והגאון דבמנחות מיירי לא מוכח כלל ד"ז דמינים מצטרפין ונפל ד"ז ברבוותא. ולפי זה צ"ע מאוד על רש"י כיון דד"ז אינו מבואר בברייתא אם כן אמאי לא פירש כאן כפשוטו דהברייתא מפרש המשנה דלענין מצה ג"כ הדין דאינו מצטרף אלא מב"מ כמו חלה אם אינו בלול אבל כל ה' מינים אין מצטרפין לכזית. ואפשר דרש"י הדר מפירושו שפי' בברכות הברייתא לענין מנחות ופי' גם כן כדברי התוס'. וע' מנחות דע"ה דהתוס' מביאים בשם פי' הקונטרס דליקט מכולן קאי על ה' מינים ונמי מוכח דהדר בי' כמ"ש. אבל הר"מ ודאי אם היה מפרש הברייתא כפירוש התוס' דלענין ה' מינים קאי וכיון דהברייתא צריכה להשמיענו ד"ז. אם כן איך השמיט הר"מ ד"ז מה דמפורש בברייתא ולענין חמץ בהמ"א כ' דמצטרפין וכן לענין מרור ובמצה לא כתב דבר מזה וצ"ע מאוד. ע"כ אפ"ל לרה"ג ולהר"מ ורש"י ברכות ד"ז אין מפורש וי"ל דאין מצטרפין. ולהכי הובאה ברייתא זו דכוסמין מין חטים על הך משנה לאורויי זה דדוקא מב"מ דילפינן לחם לחם מצה מחלה. ע' מנחות ובפסחים דכמה ענינים למדים מצה מחלה מג"ש לחם לחם. ע"כ אפשר לד"ז נמי ילפינן דאין מצטרף אלא מב"מ כמו חלה והיינו בנילוש ונאפה כ"א לבדו דאי בבלול גם לענין חלה מצטרף כמבואר בתוס' אבל גבי מצה אם כ"א נאפה לבד ולקח מכולן כזית אפשר דאינו מצטרף רק באותן מינים שמצטרפין לגבי חלה ע' בשו"ע ה' חלה בסי' שכ"ד. ולכאורה אם הי' הדבר כן הי' ליה להר"מ לפרש זה אך אפשר דסתמא כפירושו כיון דבכ"מ שמצטרף כתב בפירוש דמצטרף ע"כ כאן דסתם ממילא מוכח דאינו מצטרף. אך על כל פנים הי' ליה להר"מ לפרש דדינו כמו בחלה דמב"מ מצטרף ובשא"מ אינו מצטרף. וכעת אני נבוך בזה ובעזה"י נראה דהוא הערה חדשה ולא ראיתי שדברו מזה ואינו עולה על זכרוני כלל אם דיברו מזה הראשונים או האחרונים ובאתי רק לעורר.