מנחת חינוך · סימן י׳, כ״ג

ועוד מבואר במשנה דא"י בהקדש שלא נפדה והר"מ לא ביאר זה. אך כתב זה הכלל כ"ד שמברכין עליו ברכת המזון יוצאין וכו' ושם בהברכת המזון כתב דעל הקדש שלא נפדה כהלכתו אין מברכין עליו אם כן כאן א"י בו והנה הטעם דאינו לכם דהוי מ"ג ובמצה א"י אם אינה שלו או כיון דאיסורא הוא הו"ל מה"ב כמש"ל וקשה לי דמבואר בקידושין דהמקדש אשה בהקדש במזיד אינה מקודשת ובשוגג מקודשת כיון דמעל נפקא לחולין וכ"ה בר"מ בה' אישות ובכ"מ בש"ס ור"מ אם כן בשלמא אוכל הקדש במזיד ל"ה שלו אבל בשוגג כיון דאגבי' מעל ויצא לחולין או על כל פנים כשלעסו יצא לחולין אם כן כיון דחולין הוא אמאי ל"י י"ח ובמשנ' כאן ופ' ג' שאכלו אינו מבואר כלל החילוק בין שוגג למזיד אדרבא בה' ברכות מבואר דאוכל דבר איסור בין בשוגג בין במזיד אינו מברך ואם כן כאן ל"י ואמאי הא גבי קידושין מקודשת דהוי שלו אם כן ה"נ וגם מה"ב ל"ה כיון דהוי שלו קודם המצוה ל"ש מה"ב עתו"ס פ' לולב הגזול ד"ה הא קניא וער"מ ה' מעילה וצריך עיון גדול איך סתם הר"מ ובש"ס ולא חילקו בזה. אח"ז ראיתי במק"ח הקשה זה ותירץ דאף דיצא לחולין קודם הבליעה מכל מקום ה"ל מה"ב כיון דלעיסה צורך הבליעה הוא ה"ל העבירה בתחלת המצוה כו' והנאני שכוונתי לקושיתו אך תירוצו אין נוח לי ויש לפלפל בארוכה בד"ז דהקדש ואין כאן מקומו על כל פנים במזיד ודאי א"י מן התורה דל"ה לכם אבל בשוגג דמתחלל וה"ל מחמת מה"ב תלוי בשיטות שכ' לעיל אי מן התורה א"י או דרבנן.