מנחת חינוך · סימן י׳, כ״ב

והנה ענין מה"ב דעת הרבה ראשונים דמה"ת א"י וכ"ד הר"מ ה' א"מ ולהתו' סוכה אינו אלא דרבנן ובתוס' פסחים ל"ח וסוכה ל' הקשו ל"ל טעם דאיסור טבל בלאו הכי הא ל"ה לכם דמעורב חלק הכהן והלוי והעני כמו דא"י באתרוג של טבל ותירצו דמיירי אפילו אוכל יותר מהשיעור דבלא חלק הכהן יש כזית והוי שלו ומכל מקום א"י מחמת טעם הברייתא וע"ש בסוכה דכל שאין לו היתר אכילה ל"מ לכם דהיתר מיקרי לכם אם כן טבל ל"ה לכם מטעם זה ואפילו אוכל יותר מכשיעור ופלפלו האחרונים בזה ומכל מקום אני לך. והנה במשנה מבואר סתם טבל משמע אפילו טבל הטבול למ"ע בלבד וכן הר"מ סתם כלשון המשנה ובשאג"א פלפל דלהר"מ המ"א טבל הטבול למ"ע אינו אלא בלאו ידחה עלל"ת וגם ל"ש מהב"ע רק להטעם דהיתר אכילה או משום חלק העני ל"ש דחיית העשה דאינו שלו וע"ש לענין מצה של חדש ושל אה"נ כגון של כה"כ אה"נ ל"ה לכם ועי' בריטב"א סוכה דעתו דגם אה"נ הוי שלו ויש לו בעלים ואפשר דדברי' שהם בשרפה כמו כה"כ א"י דכתותי מכתת שיעורי' כמו לולב. ואם אסר על עצמו המצה בקונם דחל ע"ד מצוה אסור לאכול וע"ל מצוה ל' הקשה הרהמ"ח דידעל"ת ובשער המלך הל' נדרים פלפל בזה. והנה ג"כ אפשר דא"י אי אמרינן אה"נ ל"ה לכם וכתבתי לעיל מצות אכילת פסח דכה"ג ל"ש לומר מצות לאו ל"נ דכאן יש לו הנאה אחר המצוה גם כן כי המצוה נגמרת תיכף כשבלע ואפילו הקיאו יוצא והנאת מעיים יש לו כ"ז שלא נתעכל ולהאריך בפרטי ענינים צריך חיבור מיוחד והמפ' האריכו על כל קוץ וקוץ וע"ש במשנה דהכהנים יוצאים בחלה ובתרומה וערש"י דדוקא כהנים לא ישראל דכתיב ל"ת עליו חמץ והיינו כר"ש דל"ל כולל ומוסיף אבל לדידן ה"ל חמץ על תרומה מוסיף ג"כ דאתסר לכהנים אם כן ל"ש דרש זה והר"מ כתב גם כן כהנים יוצאים משמע אבל לא ישראל ובפרט שכתב לפני זה הכלל וכו' ובהלכות ברכות כתב דעל דבר איסור אין מברכין ברכת המזון וגם הטעם דל"ה לכם דשייך לכהן באמת תרומה וחלה אם קונה הכהן ה"ל ממונו וגם ל"ש טעמא כיון דאסור באכילה לישראל ל"ה לי' היתר אכילה ולא מקרי לכם דבסוכה מבואר בסוגיא דישראל יוצא באתרוג של תרומה דהוי לכם כיון דכהן יכול לאכלה לא מיקרי א"ב ה"א אם כן לא נשאר רק הטעם דמהב"ע ותלוי במש"ל להתוס' אינו אלא דרבנן ובמשנה ור"מ ניחא דחשוב גם דבר דרבנן טבל בעציץ שא"נ עיין בגמרא אבל לברר איזה דאורייתא תלוי בשיטות הנ"ל. והנה מבואר במשנה דא"י במע"ש שלא נפדה ופירש"י דמיירי חוץ לירושלים ושם בש"ס יכול יוצא אדם י"ח במע"ש בירושלים ר"ע אומר מצות מצות ריבה וע"ש ע"ב ברייתא יוצאין במע"ש ופירש"י דמיירי בירושלים ושם דל"ח עיסה של מע"ש לדברי ר"מ פטורה מן החלה וא"י בפסח וא"י באתרוג דר"מ סובר ממון גבוה ול"ה לכם וגם במצה בעינן לכם דילפינן מחלה ולרבנן דממון הדיוט הוא יוצאין והר"מ כתב כאן וכן יוצאים במע"ש בירושלים וכן בפ"ח דלולב ה"ב דיוצאין באתרוג של מע"ש בירושלים וכן פ"ו מה' ביכורים ה"ז עיסת מע"ש בירושלים חייבת בחלה ובכ"מ כאן וה' ביכורים תמה על הר"מ דנראה דפוסק כרבנן דמע"ש ממון הדיוט ופ"ג מה' מע"ש פוסק כר"מ דמ"ג הוא עי' מקומות הנ"ל מה שתי' והלחם משנה כ' דהר"מ פסק כרבנן ופוסק כר"ח בסנהדרין דמע"ש בירושלים דוקא פליגי ר"מ ורבנן אבל בגבולין גם רבנן מודים דמ"ג ע"כ כ' הר"מ יוצאין בירושלים דבירושלים מה"ד היא ובשער המלך פלפל בדבריהם וכ' דבירושלים יוצאין משום הואיל ואי בעי מיתשל עתו"ס סוגיא דכיצד מפרישין ולא ס"ל כתירוצם שם וחוץ לירושלים כיון דל"ח לשום אדם ל"א הואיל כמ"ש התוס' עירובין סוגיא דנזיר ביין ויבואר בארוכה במצות מע"ש אי"ה וכאן נלע"ד דא"י בגבולין אפילו אם נאמר הואיל ואי בעי מיתשל מכל מקום המע"ש אינו ראוי לאכילה בגבולין אם נכנס לירושלים ויצא עוברין על לאו ולוקין אם אכל חוץ לירושלים וקודם שנכנס לירושלים עוברים בעשה אם אכל חוץ לירושלים עתו"ס מכות ור"ם ה' מע"ש אם כן חוץ לירושלים כיון דאסור באכילה ואם עבר ואכלו א"י ידי מצה מחמת מה"ב כמש"ל ולענין איסור ל"ש הואיל כמו מי שעבר על נזירות ושבועות חייב מלקות כ"ז דלא נשאל ה"ה כאן אם כן ה"ל מה"ב וגם הטעם דאין לו ה"א ל"ה לכם וערש"י בסוגיא שם במשנה כ' דחוץ לירושלים א"י מחמת דא"ל היתר אכילה ל"ה לכם ועיין בכפות תמרים שדברי רש"י בגמרא גבי תרומה שכ' דיש לה היתר אכילה דראוי לכהן אבל אין לו' מחמת פדיון דתרומה אין לה פדיון נראה דמע"ש כיון דיש לה פדיון הוי יש היתר אכילה ע"ש באורך ובר"נ שכתב דמע"ש אפילו חוץ לירושלים יוצאין דיש בו ה"א בירושלים ושם בכפ"ת הקשה דבגבולין אמרינן בסנהדרין דכ"ע מודים דה"ל מ"ג ואיני עומד כעת לברר הענינים אך כאן אפילו נאמר דגם בגבולין ה"ל ממון הדיוט וגם הוי יש בו היתר אכילה כיון דראוי בירושלים או ע"י פדיון או מחמת הואיל ואי בעי מתשיל ה"ל כדידי' אפילו בגבולין מכל מקום א"י בגבולין י"ח מצה כיון דאסור באכילה הו"ל מה"ב אך תלוי בשיטות הנ"ל אי דאו' או דרבנן ומחמת יתר הטעמים לכל חד כדאית לי' א"י מן התורה וע' קדושין כ"ד סוגיא דמע"ש ויבואר אי"ה באורך מצות מע"ש ועתו"ס קידושין י"ג ד"ה אי ובכורות ט' ע"ב ד"ה ותנן כתבו דאף אם נאמר דמע"ש אפילו בגבולין מה"ד הוא מכל מקום אינו לכם מחמת דלא הוי לי' היתר אכילה ע"כ פטורה מן החלה. ושם בסנהדרין מבואר כפירש"י בסוכה דל"ה ה"א רק דראוי להוליכו לירושלים או לפדותו אם כן גם כאן א"י בגבולין דל"ה לכם דאין בו היתר אכילה כמש"ל או משום מהב"ע ואין להאריך וצ"ע על הר"מ דכאן ובה' לולב סתם וכתב דיוצאין במע"ש בירושלים וכן פ"ו מביכורים לענין חלה ובאמת דוקא בזמן שבהמ"ק הי' קיים הי' נאכל מע"ש בירושלים ע"כ יוצאין לשיטת הר"מ דבירושלים ממון הדיוט וגם יש בו היתר אכילה ומצוה לאוכלו אבל בזמן שאין מקדש ומזבח דמבואר בר"מ פ"ב מה' מע"ש דאינו נאכל בירושלים בזמן שאין בית שנא' ואכלת כו' בזמן שאין בכור אין מע"ש נאכל ועפ"ו מה' בית הבחירה אם כן א"י האידנא במע"ש בירושלים דאין לו היתר אכילה ול"ה לכם וגם הוי מהב"ע כמש"ל ובקונטרס כפ"ת עמד בזה על הר"מ ה' לולב ובצל"ח עמד על מה שלא הביא הר"מ חלה של מע"ש אם יוצאין המבואר שם בש"ס וגם חלה הלקוח בכסף מע"ש.