מנחת חינוך · סימן י׳, כ״א

והנה חלות תודה אם עשאן למכור בשוק יוצאין וע"ש בש"ס ור"מ דכל לשוק אמלוכי אמליך אמר אי מזדבן מזדבן וא"ל איפוק בהו אנא ולכאורה קשה כיון דמדאורייתא א"י אם אינה משתמרת לשם מצה וכמש"ל אם כן היאך יוצא בה הא עכצ"ל אם אוכלן לשם מצה הוברר הדבר למפרע דנשמר לשם מצה ובאמת פסקינן בכ"מ א"ב בדאורייתא ולסברת התוס' גיטין בכתוב לאיזה שארצה וכו' אף אם נאמר ברירה מכל מקום כיון דכתיב וכתב לה לשמה צריך שיהי' מבורר בשעת כתיבה דאם אינו מבורר ל"ה לשמה ע"ש כ"ד ע"ב בתוס' ד"ה לאיזה אם כן כאן כיון דבעינין שימור לשם מצת מצוה ולא הוברר בשעת שימור אי לשם מצה או לזבח הוי שלא לשמה ואיך יוצאין בה שוב מצאתי שהרגיש בזה בס' משנ"ח ואין כאן מקומו להאריך. ועטואו"ח דמצת מצוה אפייתה דוקא על כל פנים אחר חצות דאיתקש לפסח וא"י י"ח אם נאפה קודם ובט"ז ה"ר דיוצאין אפילו נאפה קודם מהא דחלות תודה דעשאן למכור יוצאין אף דאין מביאין תודה בע"פ ונאפה מקודם ובאמת לפירש"י ותוס' שלא נשחט עליהם הזבח אם כן יכול לאפות ח"ת על זמן רב ואינו נפסל בלינה אם כן אפשר דנאפות בע"פ אשר הכין לשם תודה אחר הפסח אם כן אין ראי' אך שאר ראיות שהביאו הראשונים מתוספתא והירושלמי דמבואר דיוצאים במצה ישנה נ' דאין עיכוב בדבר וכן הר"מ לא הביא זה כלל וגם לדעת הב"י דנאפה קודם ע"פ צ"ל דלא נשחט עליהם הזבח דלא נפסל דאל"ה כבר נפסלו בלינה בע"פ אם כן כיון דלא נשחט עליהם הזבח נוכל לומר דאפה לצורך תודה על אחה"פ וז"פ וצ"ע על הרב"י בראי' זו. וע"ש במשנה דא"י בטבל ובברייתא דאפילו טבל הטבול למ"ע א"י והטעם דכתיב ל"ת עליו חמץ מי שאיסורו משום ב"ת חמץ יצא זה שאין איסורו משום חמץ אלא משו' טבל ומקשה ואיסורא דחמץ להיכן אזיל ומוקי לה כר"ש דאין אחע"א אפילו בכולל ועיין באחרונים דלדעת הר"מ להלכתא דלא כר"ש ואחע"א בכולל או מוסיף ע' הא"ב וא"כ א"י בטבל משום מהב"ע ודוקא הברייתא מוכרח לאוקמי כר"ש וע"ש בר"נ וברש"י דהטעם משום מהב"ע והביא הירושלמי שהובא במ"מ.