מנחת חינוך · סימן י׳, כ׳

וכעת לא מצאתי להר"מ שיביא ד"ז ואפ"ל דאין נ"מ בדבר כי כל הפסולים מביא הר"מ והם מטעם אחר כגון חלות תודה דא"י בלאו הכי וגם כל הפסולים שהביא הם פסולים מטעם אחר והפסול מטעם זה ולא מטעם אחר אפשר לא משכחת לה ע"כ לא הוצרך להביא הר"מ זה אך לפי המבואר בשו"ת ש"א באריכות דאם יש לו מצה של איסור שאין בה אלא לאו העשה דמצה דוחה הל"ת ע"ש וגם בירושלמי מקשה תיתי עשה דמצה לדחות ל"ת דחדש ולפמ"ש נהי דדוחה הל"ת מכל מקום אחר כך למצה של רשות א"ר והוי אינו ראוי לשבעה ואיך יוכל לצאת בה אף דנדחה עתה מפני המצוה מכל מקום א"ר לכל ימי הפסח. והנה נתעורר בזה הרב בעל טעם המלך פ"ו מהחו"מ ופ"ג מה' נדרים אך שכתב דהברייתא דרבה חולקת ע"ז וכבר כתבתי דלפע"ד אין חולק רק ס"ל דאינו מזיק אם השימור לשם מצה שא"ר לשבעה ולדידן אינו מזיק ג"כ אם השימור לשם מצה שא"ר בכ"מ כמש"ל ומכל מקום אם באמת א"ר בכל מושבות א"י כמו בביכורים וגם הרב הנ"ל כתב דתלוי בפלוגתת ר"א ורבנן בסוכה וכבר כתבתי דאפשר בזה כ"ע מודים ואינו ענין לפלוגתת ר"א ורבנן אם כן באמת נפלו דינים אלו דמפלפל ש"א לענין מצה של איסור בבירא ועי"ש שכתב גבי טבל דהוי ראוי לשבעה דיכול להפריש עליו וגם שבועות ונדרים דיכול לשאול עליו אבל חדש ושאר איסור למה יוצאין בה הא א"ר לזיי"ן והוא הערה נכונה לא נזכר בראשונים ואחרונים. והנה בנדרים אפ"ל דאם העשה דוחה הוי מצה הראוי לז' בלאו טעמא דאי בעי מיתשל רק דלא הוי מצה שא"ר לזיי"ן אלא אם א"ר לכל העולם כמו חלות תודה דנעשה נותר וכמו גבי סוכה אבל גבי נדרים ראוי לכל העולם אלא לדידי' א"ר הוי שפיר מצה הראוי' לז'. ובעיקר ד"ז דמצה הראוי לז' דלא הובא בראשונים ואחרונים נלע"ד דבאמת ל"צ כאן ראוי לז' וחילוק גדול יש בין מצה לסוכה דבשלמא גבי סוכה דהיא מצוה כל שבעה שייך שפיר לומר כיון דחדא מצוה היא הקפידה תורה שמצוה זאת לא תהי' נחלקת שהסוכה שמקיים המצוה יהי' ראוי כל זמן לקיום המצוה ולא שנעשה סוכה שא"י לקיים המצוה בסוכה זו כל ימי החג ונעשה סוכה אחרת עבור איזה יום כמו סוכה העשויה על ראש האילן שם אילו הוי מן התורה כ"ע מודים אבל מצה דרק כזית ראשון מצוה וכל שבעה הוא רשות גמור ומה ענין רשות למצוה בשביל המצוה התירה התורה ובשביל רשות לא התירה התורה לאכול דבר [איסור] ול"ש ד"ז דמצה הראוי' לז' וא"א להטעים עיין ותבין. וער"נ סוכה גבי מיגו דהוי דופן לסוכה כתב כעין זה דל"ש לומר דהתורה נתנה שיעור להכשר סוכה ובשבת יהי' צריכה הכשר יותר ולא יי"ח בסוכה זו ה"נ גבי סוכה הן הן הדברים אבל במצה דהוי רשות מ"ל אם צריך לאכול מצה אחרת כמו שאר מאכל אבל אם הי' במצה ג"כ מצוה לאכול כל שבעה שייך שפיר ד"ז דל"ש לומר כיון דמצוה אחת היא יהי' יוצאין בה אם א"ר לצאת כ"ז המצוה ויהיה צריכה הכשר יותר באיזה מימי החג ע"כ צריך מצה הראוי' לז'. והנה בפסחים כ"ח סוגיא דחמץ שעעה"פ אר"ש אפשר לומר כן והא ל"ת עליו חמץ שבעת ימים וכו' אלא כ"ז שישנו בקום אכול מצה הוה בב"ת חמץ וע"ש בפ"י שכתב דר"ש ס"ל דכל שבעה מצוה לאכול מצה ומאי דנפקא לן לקמן מרומיא דקראי דכתיב שבעת ימים תאכל מצות וכתיב ששת ימים תאכל מצות כל דבר שהי' בכלל וכו' דכל שבעת הימים רשות ר"ש דריש לי' בענין אחר ע"ש ג"כ אפשר נמי דר' יוסף דס"ל סברא זו דבעינן מצה הראוי' לשבעה סובר ג"כ דמצות מצה כל שבעה אם כן שייך שפיר הלימוד דשבעת ימים דצריך שיהי' ראוי לשבעה דהיינו משך המצוה שלא יהי' חלוק ויצטרך מצה אחרת להמצוה של שאר הימים אבל לדידן דס"ל רק לילה הראשונה חובה ואח"כ הוא רשות גמור אין שייך כלל דבר זה ע"כ במקום דדוחה העשה לל"ת כמ"ש הש"א שפיר דמי דל"ש א"ר לשבעה. והנה הא דא"י בטבל מוקי שם בגמרא הברייתא כר"ש דאין אחע"א אפילו בכולל אף דבמשנה הטעם משום מהב"ע ער"נ מכל מקום לתוס' סוכה מה"ב אינו רק דרבנן מוכרח לו' דהתנא דמשנתינו סובר כר"ש אף שהוא שלא כהלכתא וברש"י במשנה פי' כן מחמת ל"ת חמץ והוא אליבא דר"ש בגמרא וא"כ ר"י מוקים דבד"ז ג"כ סובר תנא דידן דמצה מצותה כל ז' אף דע"כ דלא כר"ש למסקנא דחלות תודה ור"נ נאכלין בנוב וגבעון ערש"י מכל מקום תנא דידן בד"ז ס"ל כר"ש דמצה מצותה כל ז' אם כן שייך שפיר סברא זו דמצה הראוי' לז' אבל לדידן דהוי רשות ל"ש ד"ז ע"כ לא הביאו ד"ז כלל ונכונים ד' הש"א דעדל"ת כנלע"ד. ולענין סוכה שכתבנו דשם הדין אמת דבעינן ראוי' לזיי"ן ויש נ"מ וג"כ לא הובא בראשונים יבואר במצות סוכה בישע אלקים ועוד אעורר דרש"י פי' כאן דבהא פליגי ר"י על רבה דא"נ איכוין לשם מצת מצוה ולשם תודה לא נפיק בי' וכו' מבואר בדבריו דלרבה אי חשב לשם מצת מצוה ולשם זבח ש"ד אף דגזירת הכתוב דבעינן לשמה וזה הוי לשמה ושלא לשמה ג"כ אינו מזיק וכ"נ מלשון דא"ר א"ק ושמרתם יצאת זו שא"מ לשם מצה אלא לשם זבח מבואר דעיקר הקפידה שא"מ לשם מצה כלל רק לשם זבח לבד וכ"מ בברייתא דת"כ דרבה אבל אם משתמרת לשם שניהם ש"ד וז"ל הר"מ פ"ו ה"ט ח"ת ור"נ א"י בה שנאמר ושמרתם את המצות מצה המשתמרה לש"מ בלבד הוא שיוצאין בה אבל זו משתמרת לש"ז ע"כ שינה הר"מ מלשון הש"ס והוסיף תי' בלב"ד נראה דבעינן שימור לשם מצה בלבד וגם לא כתב אלא לשם זבח רק לשם זבח ובגמ' אמרינן אלא לש"ז נראה דמשומרת לשם שניהם היינו לשמה ושלא לשמה א"י בה וע' פסחים ס' ובתוס' שם פלפול גדול היאך הדין בשני מחשבות לשמה ושלא לשמה או להיפך גבי פסח דבעינן לשמה ועיין פ"ק דזבחים בכל הזבחים והר"מ ה' פסה"מ פסק דפסול בשני מחשבות בקדשים וע"ש בפסחים לשמה ושלא לשמה פסול לאוכליו ושלא לאוכליו כשר וברש"י ותוס' שם וד"ז יש לחקור כ"מ דבעינן כוונה כגון גט דצריך לשמה או חליצה ומחיקת מגלת סוטה או שאר מצות להסוברים דצריך כוונה ובירור ד"ז צריך קונטרס מיוחד ועוד חזון למועד ול"מ מי שהתעורר בזה וכבר הבאתי לעיל דהאחרונים כ' דסתמא כאן לאו לשמה ומד' הירושלמי מבואר דתוך ל' לחג הוי סתמא לשמה ובזבחים פ"ק ופסחים שם יסתעפו כמה ענינים אי סתמא לשמה ואי"ה אשנה פ"ז.