מנחת חינוך · סימן י׳, י״ט

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

ועוד נראה דל"ק כלל דהנה ע"ש ברש"י ותוס' ד"ה חלות תודה דמיירי שלא נשחט עליהם הזבח אם כן באמת נאכל בכל מושבות אפילו בזמן בית עולמים אך קושית הש"ס ותפ"ל דא"נ בכל מושבות הוא דנעשה לשם מצה ואינן נאכלים בכ"מ וכמו דצריך שימור דמצה הראוי' לשבעה דכתיב בתורה ה"נ בעינן שימור למצה ונאכל בשמחה ובכל מושבות ע"ש בתוס' כתבו כן להדיא וא"כ כ"ז לר"י דסובר דאפילו אם משתמרת לשם מצה מכל מקום בעינן משתמר לשם מצה ראויה לשבעה ע"ז מקשה הש"ס ל"ל הך טעמא דאינה ראוי' לזה תפ"ל דא"נ בכ"מ וא"כ אינה משתמרת לשם מצה הנאכלת בכ"מ ומה"ת בעינן דיהי' נאכל בכ"מ אבל לרבה דסובר דאם משתמרת לשם מצה אף דמשתמרת לשם מצה שא"ר לצאת מכל מקום יוצא כיון דבאמת ראוי' לצאת והטעם כיון שא"מ לשם מצה רק לשם זבח ע"ש ברש"י אם כן לא איכפת לן כלל אם (אינה) משתמרת לשם מצה שא"ר למושבות והר"מ פוסק כרבה דרבה ור"י ה' כרבה אם כן אין קושיא לדידי' ובלאו קרא ושמרתם וכו' היו יוצאין בה דבאמת נאכל בכל מושבות כיון דלא נתקדשו כלל ולא נשחט עליהם הזבח רק דנשחטו לשם מצות שא"ר וזה לר"י אבל לרבה לא איכפת לן בזה כלל כיון דבאמת נאכלין בכ"מ ע"כ אינו מביא הר"מ הטעם מבכל מושבותיכם כיון דבאמת תמיד נאכלין בכ"מ הוי בכ"מ ולרבה אין קושיא כלל ואצ"ל התירוץ דעל נוב וגבעון קאמר ולא האידנא דאף על האידנא צריך קרא כיון דנאכלים בכ"מ ועיקר הקושיא בגמרא אליבא דר"י למה צריך לומר מחמת מצה הראוי' לשבעה ע"ש בגמרא ותבין וע"ז מתרץ דלימי נוב וגבעון אצטריך וע"ש ברש"י ד"ה זאת אומרת תוך הדיבור כ' וע"ז הוצרך מושמרתם את המצות וממצות תאכלו ולא כתב ולא הוצרכו כו' היינו רבה ור"י אלא פשוט דקאי דוקא לר"י ומביא רש"י שני הפסוקים דר"י דורש משניהם ע"ש אבל לרבה אפילו האידנא כיון דבאמת נאכל בכ"מ לא נתמעט מבכ"מ והשימור א"צ דוקא למצה הראוי' אז בכ"מ רק אם נשמר לשם מצוה די ע"ש בסוגי' ותבין והדברים כנים ופשוטים והר"מ מיירי ג"כ בנשחט עליהם הזבח כי כתב ואם עשאן למכור בשוק עתו"ס שם וא"כ באמת נאכלין בכ"מ ועי"ש והנה מבואר כאן דבעינן מצה הראוי' לשבעה כי כן ס"ל לר"י ות"כ בברייתא ואפ"ל דרבה אינו חולק על עיקר הדין דמצה שא"ר לז' א"י רק דס"ל דאינו מזיק אם משתמרת לשם מצה שא"ר לז' ובאמת כאן ראוי' לזיי"ן כי לא נשחט עליהם הזבח רק דמשתמרת לשם מצה שא"ר לז' אבל מצה שבאמת א"ר לשבעה אפשר מודה רב' דאיי"ח. והנה בסוכה כ"ג מבואר שם פלוגתא דאם עשה סוכה ע"ג בהמה ר"י פוסל ור"מ מכשיר והטעם דכתיב חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים בעינן סוכה הראוי לשבעה ע"כ פוסל ר"י דא"ר לכל ז' דאין עולין לה בי"ט דאסור להשתמש בבע"ח ור"מ סובר מדאורייתא מחזי חזי ורבנן הוא דגזרו והוי ראוי לשבעה מן התורה משמע היכי דמה"ת ל"ח כ"ע מודים דפסולה אפילו בשעה הראוי' כיון דא"ר לז' והא דמבואר בסוכה כ"ז דעושין סוכה בח"ה ור"א סובר אין עושין דכתיב חג הסוכות ז' ימים דבעינן סוכה לשבעה וחכמים סברי ה"ק עשה סוכה כ"ש אם כן חזינן דלא דרשי סוכה הראוי' לשבעה ז"א דהם ס"ל דיכול לעשות הסוכה אימת שירצה דמ"מ הסוכה ראוי' לכל שבעה אבל בסוכה שא"ר לצאת כ"ז מחמת איזה פסול לא פליגי חכמים אם כן ה"נ במצה שא"ר לשבעה כ"ע מודים דא"י.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.