מנחת חינוך · סימן י׳, ב׳

ואם בלע מצה עש"ס ור"מ מפורש דיצא דהוי דר"א ואם כרכן בסיב ובלען ל"י דהסיב מפסיק בין המצה לגרון ודוקא בסיב שאינו אוכל אבל אם כרך באוכל יצא דמין במינו אינו חוצץ וכ"פ הר"מ פ"ג מה' אבות הטומאה לענין נבלת עוף טהור ועיין כאן בר"מ דאם בלע מצה ומרור כא' ידי מצה יצא שהמרור טפילה למצה וכתב הרב המגיד דהר"מ נותן טעם אמאי ל"ה ככרך סיב ע"כ כתב דמרור טפילה למצה ולא הוי הפסק ועלח"מ כתב אף דלא יצא ידי מרור מכל מקום הוי מעין המצוה והוא טפל. ואיני מבין למה הוצרך הר"מ לזה הטעם תפ"ל כמבואר שם דמין במינו אינו חוצץ וסיב הוא א"מ אם כן באמת לאו דוקא מרור אלא אפילו מאכל אחר אם כרך להמצה ג"כ יצא ועיין פרי חדש כ' בהא דבלע מצה ומרור ז"ל משמע אף אם כרך מצה במרור מכל מקום יצא ול"ד מרור אלא אפילו כרך במאכל אחר וראי' מתוספתא וכו' ופסק הר"מ פ"ג מהאה"ט ותמהני איך לא ראה ד' הרב המגיד דמבואר מדבריו ד"ז כאן דמרור אינו מפסיק. וגם כתב דוקא מרור דהוי כטפילה למצה נראה דמאכל אחר מפסיק אך מכל מקום ד' הר"מ צ"ע מהתם כמ"ש ע"ש ועמ"ל פי"ד מהמ"א מפלפל לענין איסור אם כרכו בסיב. ואם אכל מצה של מצוה עם דבר הרשות אם אכל רק כזית אם אכל עם מינו כגון מצה של נכרים לא יצא דהרשות מבטל המצוה ע' זבחים ע"ח והבאתי לעיל מצות אכילת הפסח ואם אכל עם אינו מינו אין הרשות מבטל למצוה להסוברים טכ"ע מן התורה ואם אכל עם מרור רשות איידי דמרירי מבטל תמיד אך עם מרור דמצוה רשאי לאכול דאין מצות מבטלות זא"ז ע"ש בזבחים ופסחים. ובזה"ז דמרור דרבנן אסור לאכול ביחד כיון דהוי רק דרבנן הו"ל כרשות נגד מצוה דאורייתא ומבטלת המצוה אך בבלע מצה ומרור יי"ח מצה ואין המרור מבטל כיון דלא לעסו א"מ ומבואר באורך שם בש"ס וראשונים ואו"ח תע"ה ולעיל בח"ז.