מנחת חינוך · סימן י׳, א׳

לאכול וכו'. ער"מ פ"ו מה' חו"מ ובלחם משנה דקדק על הר"מ כיון דפסק כר"י אם כן מוכח מקרא אחר ע"ש על כל פנים אין נ"מ לדינא דפסקינן מצה בזה"ז דאורייתא. ומדסתם הרהמ"ח נראה דמצותה כל הלילה כדעת הר"מ שם וכ"פ גבי פסח ע' ה' ק"פ ועיין בהה"מ הטעם ודעת התוס' לפסוק גבי פסח כראב"ע דוקא עד חצות אם כן גבי מצה נמי ע' פסחים קי"ט ע"ב ובתוס' ובטוש"ע או"ח. ושיעור אכילה הן במצוה הן באיסורים הוא בכזית חוץ מדבר שנתפרש שיעור אחר ויוצא בכא"פ ע' ברכות פכ"מ מפורש והוא שלא ישהה יותר מכא"פ ועיין באו"ח סי' תע"ה במג"א דלכתחלה מצוה לאכול כזית בב"א ובדיעבד יצא בכא"פ וע' פע"פ ברייתא אכלן חצאין יצא ובלבד וכו' נראה דוקא בדיעבד וגם נחשב שם דמאי ולכתחלה ודאי לא יקח דמאי וגם מבואר דבלא מתכוין יצא ולכתחלה צ"כ אף למ"ד מצות אצ"כ והברייתא לענין מרור מתניא מכל מקום אין חילוק בזה למצה או לשאר מ"ע ועיין תוס' פסחים ל"ה ע"ב מסופק שם ר"י אי יוצאין בדמאי לכתחלה או דוקא בדיעבד ע"ש הטעם דמצה הוה לחם עוני ואפשר במרור דוקא דיעבד ואין כאן מקומו. ועי' בת"ה מביא ראיה לד"ז מדברי המרדכי ע"ש. וכבר כתבתי לעיל דדעת האחרונים דאכילת מצוה שוה לאכילת איסור ואם אכל מצה שלכד"א לא יצא עמ"ל וא"כ גם הדינים המבוארים פי"ד מהמ"א שוים ואם אכל כזית בין השינים אין מצטרף לכזית אבל בין החניכים מצטרף דהנאת גרון הוא וכן אם אכל ח"ז והקיאו וחזר ואכל אותו ח"ז יצא דנהנה גרונו בכזית כמבואר לענין איסור (ובלבד שלא נמאס עיין תוס' מנחות ות"י יומא ומובא כ"פ בח"ז) ואם אין לו כזית אם מצוה לאכול פחות מכשיעור כמו שח"ש אסור מן התורה כן יהי' קצת מצוה בח"ש הבאתי לעיל דדעת קצת אחרונים דמצוה איכא אפילו בח"ש וא"צ לכפול הדברים.