מנחת חינוך · סימן י׳, י״ח

והנה במשנה פכ"ש מבואר דחלות תודה ורקיקי נזיר עשאן לעצמו איי"ח מצה עשאן למכור בשוק יוצאין בהם ושם ד' ל"ח מנה"מ א"ר דא"ק ושמרתם את המצות מצה המשתמרת לשם מצה יצתה זו שא"מ לשם מצה אלא לשם זבח ופירש"י דצריך שימור לשם מצת מצוה וזו אינה משתמרת לשם מצת מצוה ר"י אמר א"ק מצות תאכלו ז' ימים מצות הראוי' לשבעה וזו נאכלת ליום ולילה ופרש"י דר"י ג"כ סובר קרא דרבה אלא דסובר דאפילו אם משמר לשם מצות מצה ג"כ מכל מקום בעינן שימור לשם מצה הראוי' לשבעה אבל זו לא נשתמרה לשם מצה הראוי' לז' וכו' ת"כ דר"י וכו' ומקשה הש"ס ותפ"ל דאינה נאכלת בכל מושבות ומתרץ ר"ל זאת אומרת חלות תודה ור"נ נאכלין בנוב וגבעון וערש"י כאן ותוס' ל"ו ע"ב ד"ה ר' אליעזר הקשו היאך ממעטינין דא"י בביכורים דאינן נאכלים בכל מושבות הא ביכורים נאכלים בנוב וגבעון וחשיב נאכל בכל מושבות כדאמרינן הכא וגם ל"ל הטעם דמע"ש נאכל בכ"מ כדר"א דמע"ש נפדה אפילו בירושלים בנטמא ת"ל דנאכלין בנוב וגבעון ונאכלים בכל ערי ישראל והוי שפיר נאכלין בכל מושבות ותירצו הא דממעטינין ביכורים מבכל מושבות או מע"ש היינו בזמן בית עולמים דאז אינן נאכלין בכ"מ ע"כ אתמעטו ביכורים ומע"ש ג"כ צריך טעמא דר"א וכאן דאר"ל דנאכל בנוב וגבעון היינו בזמן נוב וגבעון דאז היו נאכלים בכ"מ וא"א למעוטי מטעם זה ע"כ ממעטינן מטעמא דרבה ור"י ע"ש וכפירש"י כאן דבזמן נוב וגבעון אתמעט מפסוק ושמרתם וכו' וז"ל הר"מ פ"ו ה"ח הכהנים וכו' אבל א"י בבכורים וכו' מפני שאין להם היתר בכ"מ ובה"ט כתב דחלות תודה ור"נ עשאן לעצמן א"י בהם שנאמר ושמרתם את המצות מצה המשתמרת לשם מצה לבד הוא שיוצאין בה אבל זו משתמרת לענין הזבח וק"ל כיון דלפני זה כ' הר"מ טעם בביכורים משום דאינו נאכל בכ"מ אם כן למה מביא עתה טעם דרבה דל"צ הטעם אלא בנוב וגבעון אבל אחר נוב וגבעון פסולים משום דא"נ בכ"מ וידוע דרכו של רבינו שאינו מביא דין שלא ינהוג לעולם כי מה דהוי הוי וירושלים אין אחריה היתר אם כן אפילו בבית ג' תובב"א לא יהי' נאכל אלא בירושלים וא"כ א"י בהם מחמת דא"נ בכל מושבות ולמה צריך הר"מ להביא טעמא דרבה ואינו מספיק עצמו בטעם כמו בכורים וצ"ע לכאורה. אך באמת ל"ק דהר"ם לא יתרץ כתי' התוס' כאן וס"ל דהתירוץ דנאכלין בנוב וגבעון הוא כיון דהי' אז נאכל בכ"מ לא ממעטינן אף האידנא מבכל מושבותיכם והא דממעטינן ביכורים וגם מע"ש דוקא אליבא דר"א כבר תי' התוס' זבחים קי"ט ד"ה באו דמאי דמייתי כאן במע"ש מחמת ר"א הוא אליבא דר"י דהי' מע"ש נאכל בנו"ג דוקא ולא בכל ערי ישראל וגם ביכורים כיון דטעונין הנחה אצל המזבח לא הי' נוהג כלל בנוב וגבעון ע"ש ובדבר שאינו נוהג לא הכריע רבינו הלכה ע"כ מביא לענין מע"ש טעמא דר"א דהוא אליבא דכ"ע וגם ביכורים אפשר סובר כן דליכא פלוגתא בזה שם בזבחים וכאן לענין נוב וגבעון דרבה ור"י מפלפלים בזה ודאי אין ה' כר"י ערש"י אם כן כיון דנאכלין בנו"ג אף דהשתא אין נאכלין לא ממעטינן מבכל מושבותיכם וצריך טעמא דרבה ור"י אף האידנא ע"ש ותבין.