מנחת חינוך · סימן י׳, ט״ו

ובעכו"ם בעע"ג מבואר שם בסי' ת"ס דפסול דעכו"ם אדעתא דנפשי' קעביד לדעת תוס' שם בסוגיא דעכו"ם הוי סתמא וכ"ה דהוי סתמא כשר אינו מזיק מה דעושה אדעתא דנפשי' אם כן קודם ל' לחג דסתמא פסול אם כן ודאי פסול אף דאדעתא דנפשי' קעביד והוי סתמא דסתמא פסול וגם בתוך ל' ל"ש אצלו כיון דשואלין ודורשין הוי סתמא לשמה כי לגבי עכו"ם ל"ש שואלין ודורשין ע"כ פסול אפילו תוך ל' ואפילו בעע"ג ועט"ז סי' תרל"ו וכבר כתבתי דנראה מראשונים דמה"ת בעי כוונה ובט"ז אין דעתו כן והשיגוהו האחרונים וגם נראה מדבריו דאף להסוברים דהשימור יהי' משעת קצירה מכל מקום השימור הוא שצריך כוונה לשם מצת מצוה ועט"ז מחלק בזה ויש לפלפל וצריך אריכות גדול. ואם עשה עכו"ם וישראל עע"ג ע' רשב"א דפסול דנכרי אדעתא דנפשי' קעביד ע' ה' גיטין ואחרונים מפלפלים שם אי נכרי ודאי אדעתא דנפשי' קעביד אם כן פסול בודאי או אפשר דאדעתי' דנפשי' קעביד והו"ל ספק ואין כאן מקומו להאריך ועיין מגן אברהם סי' ת"ס כ' לשיטת הרא"ש גבי עיבוד דסת"מ דמהני נכרי וישראל עע"ג ע' סי' ל"ב אם כן ה"ה הכא והנה סברת הרא"ש בהלק"ט דבשלמא גבי גט דבעינן כתיבת כל התורף לשמה וזה אינו עושה העכו"ם ע"ד ישראל אבל בעיבוד דדי שיתן העורות לעיבוד לשמה עושה לשמה ע"ש וא"כ כאן בלישה דכל הלישה צריך לשמה והוי דומיא דתורף בגט דאמרי' אדעתי' דנפשי' קעביד אך באמת גבי ציצית דבעינין טוי' לשמה מביא בב"י ופסק בשו"ע סי' י"א דלהרא"ש מהני אע"ג דבעינן כל הטוי' לשמה והוא זמן ארוך מכל מקום אמרינן להרא"ש דמהני וע"ש בדג"מ השיג על המחבר וכתב דזה דוקא בעיבוד אבל גבי טוי' גם הרא"ש סובר דדומה לתורף הגט אח"ז ראיתי בנו"ב ת' תמה על הב"י ומביא לשון הרא"ש דנראה להדיא דדוקא בעיבוד דדי ברגע א' לשמה בשעה שנותן לתוך הסיד אבל גבי טוי' דכל הטוי' צריך לשמה אם כן הו"ל כמו תורף הגט אם כן ה"נ ודאי כל הלישה צריך שימור בכל רגע וצריך שימור לשמה אם כן הו"ל כמו תורף הגט דל"מ עע"ג ובס' יעלת חן השיג על הנוב"י ואין דבריו מובנים ויתבאר במק"א אי"ה. ועיין פרי חדש סי' הנ"ל מפריז על המדה ודעתו לפסוק דל"י י"ח מצה אם אינו משומר משעת קצירה ובמק"ח תנ"ג השיג על הפר"ח מהירושלמי שהביאו תוס' ר"ה אלא מעתה לא אכלו ישראל מצה כשנכנסו לארץ משום חדש אלא מה שתגרי עכו"ם היו מביאין להם מבואר אף דלא הי' משומר משעת קצירה יוצאין בהם ולא ידעתי מה ראי' מירושלמי ודאי הירושלמי סובר דשימור דלישה הוי שימור כמש"ל דיליף דמלאכות קודם הלישה אסור מן התורה ביום טוב דכתב אך אשר יאכל לכל נפש וסמוך לי' ושמרתם את המצות מלישה ואילך וכו' כמש"ל אך הר"מ דלא ס"ל כן אם כן אין הוכחה מהירושלמי והפר"ח דעתו דמגמרא דידן משמע כן ופשוט וע"ל ותבין.