מנחת חינוך · סימן י׳, י״ד

והנה מבואר בסוכה ט' סוכה ישנה ב"ש פוסלים וב"ה מכשירין וסוכה ישנה כל שעשאה קודם לחג ל' יום בסתמא אבל עשה לשם חג אפילו מתחלת השנה כשרה וע"ש ברש"י דאם עשה סוכה בסתמא תוך ל' לחג כיון דשואלין ודורשין הוי סתמא לשה"ח אבל קודם ל' סתמא לאו לחג אבל אם בפירוש עשאה לש"ח כשרה ובגמ' מפ' דב"ש ילפי מקרא דעשיית המלאכה צ"ל לש"ח לשם מצות המלך וב"ה סברי דא"צ וב"ה לא ילפי דאצטריך קרא לדבר אחר ע"ש בסוגיא. והנה הלכ' כב"ה כידוע. וסוכת גנב"ך ורקב"ש כשר ע' שו"ע או"ח סי' תרל"ו ואפילו לדעת ב"ה צריך לחדש בה דבר והוא רק מצוה מן המובחר ע"ש בראשונים ואחרונים ותוס' שם מביאין ירושלמי מצה ישנה פלוגתא דב"ש וב"ה אם כן כיון שלא עשאה לשם פסח דבר ברור הוא שלא דקדק בה עכ"ל ונראה דאם דקדק בה בודאי פלוגתא וסוברים ב"ה דכשר וגם לב"ה אם לא דקדק בה אסור לאכול אפילו כל הפסח וכו' אני תמה מאוד על הירושלמי היאך מצה ישנה תלוי בפלוגתא דב"ה מכשירין כמו סוכה הא טעמא דבסוכה א"צ עשייה לשמה אבל במצה מבואר להדיא בש"ס דילן וגם הירושלמי שהבאנו דשימור לשמה הוי מן התורה וא"כ היאך מכשירין ב"ה מצה ישנה בסתמא אפילו אם דקדק בה הא בעינן לשמה מן התורה וישנה ל"ה לשמה והיאך תלוי בסוכה והיא אצלי תמי' גדולה דודאי גם ב"ה פסלי כיון דהוי שלא לשמה דהיינו לשם מצת מצוה. וראיתי בפ"י הקשה על הירושלמי מ"ט פוסלים ב"ש בשלמא בסוכה יש להם קרא חג הסוכות אבל במצה מנלן דבעי לשמה וכתב דאפשר ילפי ט"ו ט"ו מחג הסוכות ומפלפל בזה ותמה תמה אקרא על רבינו הפ"י היאך העלים עיניו מסוגית הש"ס בפסחים ורה"פ בסי' ת"ס דמצה בעי כוונה מן התורה (עט"ז סי' ת"ס דעתו שהיא אסמכתא והפר"ח תמה עליו) על כל פנים היה לו לפלפל בזה אם יש לו שיטה אחרת בענין זה ואדרבא אני תמה על הירושלמי והתוס' שהביאו הירושלמי דב"ה סברי דיוצאים ובאמת מסוגית הש"ס דילן מבואר דמה"ת צריך לשמה וא"כ גם ב"ה מודים במצה ועיין פרי חדש תנ"ז הביא תוספתא יוצאין במצה ישנה והוא שעשאן לשם פסח וזה ניחא כיון דעשאן לשמה וקמ"ל התוספתא דאפשר הי' הסברא דדוקא בע"פ כמבואר שם ואח"ז מביא הירושלמי הזה ג"כ ובירושלמי מבואר להדיא שלא עשאן לשם פסח והטעם דלא דקדק בה והוא תמוה תפ"ל דב"ה מודים כיון דל"ה לשמה וגוף הדין דמבואר בירו' שלא דקדק בה תמוה ובאמת בגמ' דידן דבצקות העכו"ם אדם אוכלם בפסח ולרש"י אף דלא ראה כלל כיון דליכא סימני חמץ אם כן מכ"ש בישראל בלא דקדק אך לשיטת הראשונים שכתבו שראה הישראל שעשה בלי חמוץ רק שלא שמרה לשמה ניחא בלא דקדק בה אסורה באכילה על כל פנים ד' הירושלמי תמוהים לענ"ד וכן התוס' ול"מ מי שהתעורר בזה והנה על כל פנים להירושלמי מצה שוה לסוכה וכן להתוספתא דיוצאים במצה ישנה ובלבד שיעשה לשם פסח אם כן דווקא מצה ישנה דסתמא לא נפק אבל אם נעשית תוך ל' יום קודם לפסח הוי סתמא כלשמה כמו סוכה ול"מ להפוסקים שיביאו ד"ז דתוך ל' יוצאים במצה אף בסתמא ועסי' ת"ס דאסור ללוש ולאפות ע"י חרש שוטה וקטן דלאו בני לשמה נינהו ובגדול עע"ג עב"י בארוכה והדברים עתיקין בכ"ע בגיטין וחליצה ושחיטה בחולין וגם החילוקים בין חרש וקטן לשוטה לענין הדברים שצריכים כוונה יש להאריך ועיין בראשונים ואחרונים ולפמ"ש דתוך ל' הוי סתמא לשמה מכל מקום חרש שוטה וקטן פסולים חדא דאף במקום דסתמא לשמה מכל מקום חרש שוטה וקטן פסולים דגרועים מסתמא ע' זבחים ד"ב ע"ב תוס' ד"ה זבחי' וחולין י"ב ע"ב תוד"ה קטן וחוץ לזה דאצלם ל"ש סברא זו כיון דשואלין ודורשין סתמא עושין לשמה כפרש"י כי אין להם מחשבה אך מכל מקום אפ"ל דממילא לשמה קיימי אך באמת הם גרועי' וכו' כמ"ש.