והנה בענינים שצריכין לשמה מצינו פעמים שסתמא הוי לשמה רק אם עוקר בפירוש שלא לשמה כמו גבי קרבנות עיין ריש זבחים וכמה ענינים דסתמא ל"ה לשמה כמו גיטין כמבואר שם וצריך בפירוש לשמה ועיין תוס' גיטין כ"ג דמילה ג"כ סתמא לשמה וע' מנחות מ"ב ובתוס' שם וכ"מ והנה מצד הסברא נראה דשימור כיון דצריך לשמה דווקא במפרש אבל סתמא לאו לשמה קאי כי כ"פ אוכל אדם מצה בלא פסח וגם לשאר ימי הפסח צריך למצות ע"כ ודאי בלש עיסת מצה סתמא לאו לשמה קאי ועיין פרי חדש סי' ת"ס כתב ג"כ דסתמא לאו לשמה קאי וע"ש שה"ר מחולין שהבאתי לעיל דמקשה פשיטא דיוצא במצת כותי כיון דרשאי לאכלו ומתרץ מ"ד לא בקיאי בשימור וכו' היינו לשם מצוה ואי אמרינן סתמא כשר ויוצאין מאי איכפת דאין בקיאין בשימור וכן בצקות העכו"ם דדעת תוס' גיטין ומנחות דעכו"ם הוי כסתמא וע"ש עוד דפוסק כן דסתמא לאו לשמה.
מנחת חינוך · סימן י׳, י״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.