מנחת חינוך · סימן י׳, י״ב

והנה נראה דהא דגזרה תורה דצריך שימור לשמה היינו כל עשיי' עד שא"ר להחמיץ כגון לאחר אפיה דאז ל"ש שימור דא"ר להחמיץ וא"כ לשיטת הסוברים דשימור דלישה לאו שימור הוא אלא דצריך לשמור קודם לישה נהי שכתבתי לעיל דגם אלו מודים דגם בשעת לישה צריך שימור מכל מקום דווקא אם יש חשש חימוץ בשעת לישה צריך ג"כ שימור אבל אם לש במ"פ לדעת הר"מ שכתבתי לעיל דחוץ מד' משקין יוצאין בפסח והוי לחם עוני א"צ שימור מלישה ואילך ומכל מקום נתקיים ושמרתם דגזרה התורה שיהא צריך שימור לשמה קודם הלישה בעודן חטים או קמח כי אינו מפורש בתורה באיזה עשי' צריך שימור אך פרשו לנו ז"ל דצריך שימור וכמו דלאחר אפיה א"צ שימור דאינו מחמיץ ומכל מקום נתקיים המצוה בקודם אפיה אם כן ג"כ יכול לעשות בשעת לישה שלא יחמיץ וכלה זמן השימור ומכל מקום נתקיים מצות שימור בקודם לישה בעוד קמח או חטים דאז א"א שלא יהי' זמן שאינו בא לידי חימוץ וצריך שימור אבל להסוברים דא"צ שימור קודם לישה רק מלישה ואילך אם כן קודם הלישה אינו בכלל מצוה זו רק מלישה ואילך אם כן אסור ללוש המצות בדבר שאינו מחמיץ כי לא נתקיים מצות שימור דעתה א"צ שימור וקודם לזה ג"כ לא צריך ובאמת גזירת הכתוב דצריכה שימור ע"כ החיוב ללוש דווקא במידי דמחמיץ כדי שיתקיים מצות שימור לשמה כנלע"ד דלאותם הסוברים בעינן שימור קודם לישה סגי בשימור דקודם לישה אם מעת הלישה א"צ שימור אבל אם מעת הלישה צריך שימור ודאי ל"י אף לדיעה זו עד שעושה ג"כ בלישה ואחר הלישה עד שעת שא"ר להחמיץ כמש"ל ולפי זה ניחא דברי הר"מ שהבאתי לעיל דסובר יוצאין אם נילוש במ"פ לחוד ואינו נקרא מצה עשירה שקשה עליו ק' הרמב"ן כיון דאינו מחמיץ אם כן היאך נתקיים ושמרתם ולפמ"ש ל"ק דהר"מ קאי בשיטת הרי"ף רבו דסובר דשימור קודם בעינן דשימור דלישה לאו שימור הוא עיין בר"מ אם כן נתקיים מצות שימור קודם הלישה ויכול ללוש במ"פ אע"ג דאינו מחמיץ ובזה ל"ק קושית הרמב"ן שהקשה על הרז"ה דהיאך אפשר לפרש בלא מים דהא בעי שימור בשעת לישה ואפיה ובאמת לדעת הרי"ף א"צ ודי בשימור שקודם לישה ומה שהביא רמב"ן ראי' דא"י ברבוכה דצריך שימור ע"ש נראה דבעי שימור דווקא בשעת לישה באמת מהירושלמי אין ראי' דהירושלמי לשיטתו אזיל דשימור דלישה הוי שימור כמ"ש תוס' ביצה ג' ד"ה גזירה דמבואר בירושלמי דביום טוב אסורים מן התורה כל מלאכות דקודם לישה שנאמר אך אשר יאכל לכל נפש וכו' וסמוך לי' ושמרתם את המצות היינו מלישה ואילך אם כן מבואר להדיא בירושלמי דשימור דלישה הוי שימור אם כן בעינן דווקא בשעת לישה אבל לשיטות אלו דס"ל דווקא שימור מעיקרא בעינן אם כן סגי ג"כ בשימור מעיקר' כמש"ל וידוע דעת רוב ראשונים ומכללן הר"מ ז"ל פ"א מהיו"ט דסוברים דקציר' ושאר מלאכות קודם הלישה אינו אסור אלא מדרבנן ואפשר כיון דסובר דשימור משעת קצירה אם כן הוי ההיקש ג"כ מקצירה ושרי קצירה או אפשר מטעם אחר עפמ"ג בפתיחה לה' יום טוב או אפשר דלא ס"ל כהירושלמי ואין כאן מקומו. על כל פנים כיון דס"ל כדעת רבו הרי"ף אם כן סגי בשימור הקודם ללישה ושפיר יכולין ללוש במ"פ לחוד ויוצאין בה ומה שהביא הרמב"ן ראי' מש"ס דילן מחלות תודה לפמ"ש אין ראי' דמעת שמתחיל השימור ודאי צריך שימור בכל עשיי' ועשייה כ"ז שיוכל להחמיץ אם כן חלות תודה ורקיקי נזיר שנילושין במים ויכול להחמיץ ודאי צריך שימור בשעת לישה ואפיה ג"כ כיון דראוים להחמיץ וכ"ע מודים אבל אם עשה שימור באיזה עשיה שהית' צריכה שימור ואח"כ נעשה בענין שא"י להחמיץ ודאי סגי השימור שהי' קודם כמו לאחר האפיה דא"צ שימור ה"ה אם בעת הלישה נעשה בענין שא"צ שימור ג"כ די ומכל מקום נתקיים מצות שימור אבל לשיטת הסוברים דא"צ שימור קודם הלישה אם כן מצות התורה דשימור בעי מלישה ואילך צריך על כל פנים בשעת לישה שיהי' ראוי להחמיץ כדי שיתקיים מצות שימור כנלע"ד.