מנחת חינוך · סימן י׳, י״א

שמור וכו'. ע' פסחים ל"ח ע"ב דחלות תודה ורקיקי נזיר א"י בהם דכתיב ושמרתם את המצות משתמרת לשם מצה יצא שאינה משתמרת לשם מצה לא יצא ופירש"י כל שימור שאתה משמרה שלא תחמיץ התכוין לשם מצה של מצוה וכו' יצאה זו שלא נשתמרה לשם מצה של מצות פסח ע"ש אם כן מבואר דצריך שימור לשמה והוא גזירת הכתוב כמו קרבנות וכתיבת הגט וכ"מ שם דף מ' בצקות של נכרים אדם ממלא כריסו מהם ובלבד שיאכל כזית והאי בצקות ש"נ לכל השיטות על כל פנים ידעינן ודאי שלא נתחמץ ע"ש ברש"י ור"נ ורא"ש אך מכל מקום א"י י"ח המצוה דלא נשתמר לשם מצת מצוה וכ"ה בחולין ד' מצת כותי מותרת ויי"ח בפסח ומקשה הש"ס פשיטא ופרש"י כיון דמותר לאכול מן התורה ל"י י"ח ומתרץ מ"ד לא בקיאי בשימור ופרש"י אף דאינו חמץ מכל מקום לא נשתמר לשם מצת מצוה וא"י ע"ש מבואר להדיא דמצת מצוה גזירת הכתוב דבעי שימור לשמה ועבהה"מ פ"ה כ' דאינו מבואר בר"ם לענין שימור אם יש איזה חילוק בין מצה של מצוה לשאר מצות אך מדכתב ספ"ח מי שאין לו אלא כזית מצה משומרת וכו' וכן ברי"ף בס"פ ע"פ אם כן מבואר דבריהם ג"כ דמצה צריכה שימור לשם מצת מצוה וכן בפ"ו כתב דחלות תודה ורקיקי נזיר א"י הטעם דכתיב ושמרתם את המצות יצאה זו שא"מ אלא לשם זבח כרבה שם בגמרא ע"ש. והנה מהו זה השימור ומאיזה זמן מתחיל ע' בש"ס דף מ"ם דרבא ס"ל שימור דלישה לאו שימור הוא וצריך שימור קודם הלישה וסובר דמשעת קצירה בעינן שימור לשמה ומבואר שם דסובר דשימור מתחלתו ועד סופו בעינן. וה"ר שם מבצקות ש"נ דאיי"ח ולמה לא ליעבד שימור מקודם אפיה ע"כ שימור מעיקרא בעינן והגמרא דחי דהתם בעידנא דנחית לשימור כגון בשעת לישה שנותנין מים בעיסה לא הי' לה שימור אבל אם משומר בשעת לישה סגי ואפ"ה לא הדר בי' רבא ע"ש והרי"ף פסק כרבא דשימור דלישה לאו שימור הוא וער"נ דקודם לישה צריך שימור מכל מקום אפשר לא בעי משעת קצירה רק למצוה מן המובחר ע"ש ודעת הרא"ש לפסוק דשימור דלישה הוי שימור אך למצוה מן המובחר צריך שימור קודם ע"ש שהביא דיעות בזה ועיין בטוא"ח סי' ת"ס ובב"י באריכות והנה לענ"ד פשוט למאן דסובר דשימור דלישה לאו שימור הוא וגזירת הכתוב דהשימור מתחיל קודם הלישה מכל מקום בודאי דצריך לשמור בשעת הלישה ג"כ כי אין סברא דקודם יהי' צריך שימור ואח"ז א"צ אלא דלדידי' מתחיל השימור קודם שנתקרב אל המים כגון משעת קצירה או משעת טחינה עבר"נ אם כן מעת שמתחיל צריך בכל עשי' ועשי' עד האפייה כ"ז שיכול להחמיץ שימור לשמה ולישה הוא כ"ש דאז השימור צריך ביותר כיון שבא עליו מים אם כן כל עשי' ועשי' מקצירה ועד אפיה צריך שימור לשמה ולמאן דסובר דא"צ שימור קודם וגזירת הכתוב דבשעת לישה מתחיל השימור וקודם לזה אינו בכלל המצוה דושמרתם מכל מקום מלישה ועד אפיה דהיינו העריכה ג"כ צריך שימור לשמה. הכלל כולם מודים מעת שמתחיל השימור צריך לשמור עד לבסוף דהיינו אחר האפיה דלא יוכל להחמיץ עוד רק הם מחולקים מאימת מתחיל זמן השימור וקצת פוסקים סוברים כרבא דהוא לעיכובא קודם הלישה וקצת פוסקים סוברים מלישה ואילך ע' בטור ובב"י סי' הנ"ל ועיין מגן אברהם מביא דלישה ועריכה ואפיה אסור ע"י חרש שוטה וקטן ואפילו לנקוב המצות כי הכל צריך כוונה לשמה ע"ש וכ"ז נלע"ד פשוט.