מנחת חינוך · סימן א׳, כ״א

אע"פ שכבר קיים מצוה זו יש עוד מצוה מד"ס לישא אשה בת בנים משום לערב אל תנח ידיך ועיין בשו"ע ובאחרונים. והנה נראה שהוא מדברי קבלה וע' רמב"ן שהוא כעין ישוב דרך ארץ ואין כופין ע"ז והנ"מ לענין מכירת ס"ת ע' שו"ע ואין להאריך. ועוד איכא מצוה לא תהו בראה לשבת יצרה ואי נשים מצווים על שבת ע' תוס' בכ"מ וב"ש סק"ב שפלפל בזה וה"ה כל שאינו חייב בפ"ו הספק הזה אם חייב משום שבת אך בא"ר להוליד ל"ש שבת ע' אחרונים ואם ארצה להאריך בכל פרט ופרט אצא מכוונת החיבור לכן קצרתי. וידוע מחלוקת הראשונים אם מצות צריכות כוונה ע' או"ח סי' ס' וסי' תע"ה וסי' תקפ"ט ולסברת התוס' דיוצא העשה בגמ"ב ודאי צריך כוונה לצאת ולדעת הר"מ שסובר דאף דמצ"כ יוצא במצה בלא כוונה שכן המתעסק בחלבים ועריות חייב אם כן ה"נ יצא ע' ר"ן ר"ה סוגיא שם. אך לפמש"ל דזה הוי רק הכשר מצוה ובעשיית המצוה או קניית האתרוג א"צ כוונה אם כן ה"נ א"צ כוונה רק כשנולדו לו הבן ובת אז צריך כוונה וי"ל דמצ"כ הוא רק בקוע"ש הן במעשה כמו שופר ודומיו או באמירה כק"ש והדומה אבל מצוה שאינו עושה שום דבר רק ממילא כמו כאן ל"ש כוונה וא"צ כוונה כלל. וע' רמב"ם דכופין על מצוה זו וכ"מ בש"ע שהיא ככל המצות דכופין עד שתצא נפשו וע' רמ"א דעכשיו אין כופין ע"ש הטעם דמעיקר הדין כופין וקצ"ע על הרהמ"ח שבמצוה וא"ו גבי אכילת הפסח כתב וכלל גדול בכל התורה לכל האומר שיבטל מ"ע שכופין אותו ב"ד עד שיקיים ולמה לא כתב תיכף במצות עשה זו כלל זה ונטר עד להתם ועמש"ל בעזה"י דשם אשמועינן קצת רבותא ע"ש וע' סנהדרין דנ"ט ע"ב ד"ה והא מבואר בדבריהם דמי שאינו מצווה על פ"ו אינו מצווה על השחתת זרעו ע"כ גוים ונשים א"מ ע"ז וכ"ה דעת ר"ת ביבמות די"ב ע"ב ד"ה שלש וע' תוס' עה"ג בנדה די"ג ד"ה נשים שחלקו על ר"ת דנשים גם כן מצווים ע"ז וגם הרמב"ן חולק וכתב שכולם לקו בדור המבול ועי' מ"ל פ"ט מה' מלכים שפלפל בזה בה"ז ואין כאן מקומו להאריך. ואפשר אף לדבריהם דוקא בראוי להוליד אלא שאינו מצווה ע"ז אבל מי שא"ר להוליד כגון סריס אינו מוזהר ע"ז ויש להאריך בזה וצ"ע מיוחד. ולכאורה נראה אם נאמר שנשים מצוות על שבת אף שאינם מוזהרים על פ"ו מצווים גם כן על השחתת זרע רק אם נאמר דאינם מצווים כלל אפשר דאינם מוזהרין ומוכח דדעת ר"ת דנשים א"מ על שבת וצ"ע ועיין בית מאיר אה"ע סי' כ"ו: