ואם חרש ושוטה הולידו בנים ואחר כך נתפקחו אף על גב דהמצוה נעשית בעת שהיו פטורים ממצות מכל מקום יצאו וכמש"ל ליישב קו' הט"א דכאן המצוה מוטלת עליו בכ"ש ועתה שנשתפה ויש לו בנים הרי מקיים עתה בשעת החיוב [ועיין מה שהארכתי לעיל בדברי התוס' שכתבו דלא הוי בעידנא דהלאו דלא יהי' קדש הוא בהעראה והעשה הוא בגמ"ב ולענ"ד גם בגמ"ב אינו מקיים העשה עיין לעיל] והרי עינינו רואות דבנכרי ונתגייר קיים המצוה כיון דזרעו מתייחס אחריו קיים לאחר גירות כ"ש כאן דהבנים בניו ומתייחסים אחריו ודאי קיים אם נעשה פיקח. וגוף ד"ז אם חרש שוטה וקטן פטורים מעשה ז"ג כמו נשים או חייבים ע' פמ"ג בפתיחה הכוללת וע' לקמן פ' אמור מה שהקשיתי בזה על הפמ"ג. ועיין בח"מ שנסתפק באשה שנתעברה באמבטי אם קיים פ"ו וב"ש ה"ר דהרי בנו הוא לכ"ד ומכל מקום נשמע מדבריהם כמ"ש דאין הביאה מצוה רק הבנים הם המצוה ומכל מקום צ"ע וע' מ"ל פט"ו ה"ד ופי"ז מהא"ב פלפל בד"ז ודעתו שם דלית הלכתא כבן זומא ואינה יכולה להתעבר:
מנחת חינוך · סימן א׳, כ׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.