וגר עמוני ומואבי ג"כ צ"ע אם חייב בפ"ו כי הבנים יהיו פסולין דעמונים ומואבים פסולים לעולם אף דהבנות יהיו כשרים דעמוני ולא עמונית מכל מקום המצוה של פ"ו אינה אלא בבן ובת והבנים פסולים וירבה פסולים בישראל ואפשר בכאן ירבו גם כן כשירות כי הבן ג"כ יולדו לו בנות והם כשירות ע"כ חייב במצוה זו אבל ממזר דמרבה רק פסולים צ"ע כמש"ל אך דמבואר בש"ע דאם הי' לו ממזר קיים פ"ו אף דמרבה פסולים אם כן י"ל דממזר חייב אבל כ"כ שהוא צ"ע והרי"ף והר"מ השמיטו הירושלמי וצ"ע. ומצרי ואדומי כיון דדור שלישי ראוי לבא בקהל ודאי חייב דהבנים יהיו כשרים והנה מצרי ראשון שנשא מצרית שניה יש שיטות דהבן הוא שלישי דכתיב אשר יולדו להן הכתוב תלאן בלידה היינו אחר האם ודעת הר"מ דהוא שני ע' טוש"ע סי' ד' ס"ו ובש"ס שם והנה להאומרי' דתלוי באם ודאי מצוה על מצרי ראשון שישא שניה כי הבנים יהיו כשרים וראשון ושניה מותרים לבא זב"ז כמבואר אף דהולך בתר דידה לשיטה זו ואינו מתייחס אחריו מכל מקום כיון דהוא בנו לכ"ד כי הורתו ולידתו בגירות אם כן הוי בנו לענין ירושה ולענין קורבה בעריות ובודאי קיים המצוה ולא אכפת לן מה דמתייחס אחר אמו לענין הכשר ופסול בקהל כמש"ל אם הוא בנו לכ"ד לא אכפת בזה רק אם אינו בנו מכל מקום במתייחס אחריו קיים המצוה אבל אם הוא בנו לא אכפת לן ביחוס דאף אם לא יתייחס אחריו קיים המצוה כנלע"ד בעזה"י.
מנחת חינוך · סימן א׳, י״ט
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
