מנחת חינוך · סימן א׳, י׳

נחזור לענינינו בנכרי ונתגייר ובניו עמו כיון דלא עשה בפטור רק ההכשר מצוה ועיקר המצוה נעשית בעת החיוב קיים מ"ע אך נראה דאם נתגייר ובניו קטנים כדין גר קטן דמטבילין אותו ע"ד ב"ד כ"ז שהבנים קטנים לא יבטל ממצות פו"ר דלמא ימחו כשיגדלו ונעשו גוים למפרע עיין ר"מ פ"י מה' מלכים מש"ס דכתובות וז"פ ובנתגיירה מעוברת א"י למחות (תפארת למשה יו"ד סי' רס"ח) והטבילה תהי' ע"י ב"ד ואם א"י שהיא מעוברת עיין דגול מרבבה שם. ואם הנכרי היה לו בנים בגיותו משפחה כנענית שטבלה לשם שפחות שג"כ הולד כמותה עיין ר"מ פט"ו מה' אבל ה"ו ואח"ז נתגייר לא יי"ח כי אין הזרע מתייחס אחריו וז"פ. והנה בעבד שהיו לו בנים בעבדותו ונשתחרר הוא והם מבואר גמ' ושו"ע דלא יי"ח דאין הזרע יתייחס אחריו כלל ונראה דהא דתלינן ביחוס זרע אחריו היינו דוקא בעבד ועכו"ם דלכשנתגיירו ונשתחררו אין הבנים בנים שלהם לשום ענין מדיני התורה דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי כמבואר בר"מ פט"ו לענין עריות וביבמות וסנהדרין ע"כ לענין פ"ו ג"כ לא נחשבו בנים רק בעכו"ם הגם דלא נחשבו בניו כיון דמתייחסים אחריו קיים המ"ע אבל במקום דהם בניו אף דאינם מתייחסים אחריו זה אינו מזיק כלל וקיים פ"ו [ויבואר לקמן אי"ה דין זה המ"ל] וראי' מיבמות דפליגי ת"ק סובר אשה אינה מצווה על פ"ו וריב"ב סובר דמצווה ולת"ק נפקא לן מקרא וקשה ל"ל קרא תפ"ל דהבנים אינם מתייחסים אחר האשה אלא אחר האיש ע' קדושין פ' האומר והיאך סובר ריב"ב דהאשה ג"כ מצווה הא אין הבנים מתייחסים אחריה א"ו כיון דהם בניה לנחלה ולעריות הם בנים ממש ואלו היתה מצווה בודאי יצאה אבל בנתגיירו דהבנים אין להם שום קרבות מן התורה דגר שנתגייר כקטן שנולד ויכול לישא אמו ומותר בכל העריות מן התורה שהוא מחמת שאר ע"כ לא יצא אך בנתייחסו אחריו אף שאינם בנים בזה פליגי ר"י ורשב"ל והלכה כר"י דיצא אבל במקום שהבנים נחשבים כבניו ודאי לא איכפת לן אם לא נתייחסו אחריו כן נראה לפי עניית דעתי וע' לקמן: