לשכת הסופר · סימן ח׳, ה׳

לגרוד כל האות. הפמ"ג בפתיחה לסי' ל"ב באות ב כתב וז"ל ב (אם נפל לתוכה טפה דיו) פירשתיו לעיל דלא מהני גרידת הטפה רק לבטל צורתה (דהיינו לגרוד) גג העליון או שולים או קצת ירכה ומשלימה בכתב ודי אף למ"א כי נכתב בכשרות הבי"ת תחלה וכדאמרן עכ"ל. אבל הב"ח כתב כי דעת הרא"ש וסיעתי' החולקים על הסמ"ק ס"ל דאפי' היתה האות כתיקונה ונפל בה טפה דיו ונתקלקל צורתה חזר הכל ונקרא רק בשם דיו כאלו לא היה כתוב שם שום אות מעולם ולפיכך אם העביר הדיו ונשאר האות כמו שהיה קודם נפילת הדיו עליו הו"ל ח"ת ופסול אלא צריך לגרוד כל האות וכתב שכך נהגו. וכ"כ גם באהע"ז סי' קכ"ה דאין לו תקנה אלא לגרוד הכל. והכי מיסתבר לפע"ד להחמיר לגרוד כל האות: אמנם בכתב ה"א במקום דל"ת שכתב ג"כ הפרמ"ג שיגרוד הרגל היתר וגם מן הגג עד שלא ישאר צורת דל"ת ויתקן בכתיבה. אפשר לומר דגם הב"ח יודה לזה דאינו צריך לגרוד הכל. דכיון דגם כשהוא ה"א הרי עכ"פ שם אות עליו ולא בטלה תורת כתיבה מינה. רק שצריכין לתקנה מחדש. וכן מוכח דעת החב"י ודעת בעל ז"י שאביא אי"ה בס"ק ח' והכי מיסתבר דלא צריכין רק לגרוד את היתרון ואח"כ מן הגג עד שלא ישאר עלי' צורת דל"ת וישלימה אח"כ בכתב. ואם גורד את הרגל צריך לגרוד עד שלא ישאר ממנו כלום דאם נשאר מן הרגל אפי' כשיעור יו"ד עדיין צורת דל"ת עלי'. ובלי גרידה כלום אלא להרחיב גג הדל"ת פשיטא דלא מהני כיון שעתה ג"כ היא דל"ת כמ"ש כ"ז הפרמ"ג והוא פשוט: