יש להחמיר ולומר וכו'. הב"י לאחר שהביא דעת הפוסקים דמ"ם פתוחה שנסתמה סגי כשיגרוד את החרטום לחוד ויחזור ויכתבהו. כתב וז"ל ולפי"ז אם עשה רי"ש כמין דל"ת יגרוד הירך לבד או הגג לבדו ויחזור ויכתבנו כמו רי"ש ושפיר דמי דמאחר שביטל צורת האות לא הוי ח"ת אלא שיש לפקפק ולומר דלא דמי למ"ם פתוחה דהתם כיון שצורת נו"ן שבה נעשה בהכשר כיון שגרד החרטום שנדבק וכתבו כשר אבל גבי עשה רי"ש כמין דל"ת שבין הגג בין הירך נעשו בפיסול אפשר דלא סגי בגרידת אחד מהם וצריך שיגרוד את כולה וכך נראה מדברי תשו' הרשב"א וכו' עכ"ל. והנה בתשו' הרשב"א לא מצאתי מזה דבר. וכפי הנראה כוונת הב"י לתשו' הרשב"א המיוחסות לרמב"ן ושם בסי' רל"ו כתב וז"ל אבל אם הודבק האות בראשה כגון שהיה כותב רי"ש ונדבק גגה של רי"ש לגגה של בי"ת צריך לגרוד כל הרי"ש וכן כל כיוצא בזה עכ"ל. ואי משום הא לפע"ד יש לחלק ולומר דשאני התם כיון שנדבק הגג להבי"ת נפסל מיד ונעשה כטיוטא בעלמא ולכן אף לאחד שעשה את הרגל כיון שנעשה בפיסול צריך לגרוד את כולה. אבל בעשה רי"ש כמין דל"ת י"ל כיון דעכ"פ שם כתיבה לא בטלה וגם היה יכול לעשות ממנה רי"ש בהוספת דיו. לכן בגרירת הירך לבדו או הגג לבדו סגי. וצ"ע לפע"ד:
לשכת הסופר · סימן ח׳, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Keset Hasofer, Ungvar 1871
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך לשכת הסופר, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
