לאחר שהסיר את השעוה וכו'. ואם אירע כן בשבת או בי"ט שמצאו בס"ת אותיות מכוסין בשעוה או בחלב אם נראין האותיות יקראו בו כך. אבל אם מכוסין כ"כ עד שאינן נראין. הנה בשבת ובי"ט אסור להסיר את השעוה והחלב בידו אלא אם נתיבשו היטב שיוכל להסירן כלאחר יד דהיינו שיכפיל את הגויל ועי"כ יתפרדו ויפלו יכול לעשות כן. ואם אינו יכול להסירן בענין זה אזי אם הוא במקום שאין צריכין לקרות שם עתה אין צריכין להוציא ס"ת אחר ויכולין לסמוך על הסברא דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו. אבל אם הוא במקום שצריכין לקרות והרי אסור לקרות בע"פ ע"כ צריכין להוציא ס"ת אחר. ע' פרמ"ג או"ח משבצת סוף סי' קמ"ג ובאה"ט שם סק"ט. ותמיהני על המג"א שם סק"ד שלא זכר דברי הרמב"ם פי"ב מהל' תפלה ה"ח שכתב דאסור לקרות שלא מן הכתב אפי' תיבה אחת:
לשכת הסופר · סימן ח׳, י״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Keset Hasofer, Ungvar 1871
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך לשכת הסופר, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.