לשכת הסופר · סימן ח׳, י״ג

אם נטף שעוה וכו'. בס' מלא"ש כלל ו' חכמה סעיף ח' כתב וז"ל אסור לזרוק עפר או חול על האותיות הלחות כנהוג וכו' אמנם אפי' אחר שנסתלק החול י"א שנפסל משום ח"ת וכו' עכ"ל. ובבינה שם כתב וז"ל ע' ש"ע סעי' ג' וב"י שם אמנם בג"פ סי' קכ"ה ס"ק ל"ז כתב דעפרות זהב או חול הנזכרים מבטלים כתב התחתון וע"כ אף אם מסלקן אח"כ מניח בצ"ע אם לא נפסל משום ח"ת ע"ש ולכאורה הדעת נוטה להחמיר ופשיטא דמידי ספקא לא יצאנו וכו' עכ"ל המלא"ש. וז"ל הג"פ שם ואם השליך עפר על הגט כדי לנגב האותיות או עפרות זהב נראה דיש להחמיר משום דאותו עפר מבטל כתב הראשון וכה"ג בס"ת ותפילין פסול ואם חזר וגרר העפרות זהב ונשארו האותיות עשויות כבראשונה צ"ע אי הוי כשר וכן אם נפל טיפת שעוה ע"ג האות והסיר אותה משם וע"ל ס"ק מ"ט יע"ש עכ"ל. הנה לא הביא כלל כי הדבר מבואר בש"ע דאם הסיר את העפרות זהב כשר. וכן לא הביא מ"ש במג"א ס"ק כ"ג דבנטף שעוה וסלקה כשר. ויש לתמוה על בעל מלא"ש ני' (אף לפי הבנתו בדברי הג"פ) איך מניח פשיטותו של הש"ע מפני ספקו של הג"פ. וגם על הג"פ יש לתמוה איך עשה את עצמו כאלו לא ידע לא את הש"ע ולא את המג"א. ואמנם לפע"ד לא כמחשבת בעל מלא"ש מחשבת בעל ג"פ ולא עלה על דעת בעל ג"פ לחלוק על הש"ע ועל המג"א לאסור בס"ת תו"מ אם העביר את העפרורית ואת השעוה משום חק תוכות. ואין כוונתו אלא לענין גט ולא מטעם ח"ת אלא מטעם דכתיב וכתב ונתן ובעינין שלא יהיה מחוסר אחר הכתיבה כלום. וכאן מחוסר אחר הכתיבה העברת העפרורית והשעוה. וזהו שרמז לעיין במ"ש בס"ק מ"ט כי שם מדבר מענין זה. שלא יהא מחוסר אלא כתיבה ונתינה: