לשכת הסופר · סימן ה׳, ט׳

אפי' נגיעה דקה כחוט השערה פסולה. במס' מנחות דף כ"ט ע"ב אמר רב אשי חזינא להו לספרי דווקני דבי רב דחטרי להו גנגי דחית ותלו לי' לכרעי' דהי. חטרי להו לגגי' דחית כלומר חי הוא ברומו של עולם ותלו לי' לכרעי' דהי כדבעא מני' ר' יהודה נשיאה וכו' כדדרש ר' יהודה ב"ר אילעי וכו' כשהוא אומר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם אל תקרי בהבראם אלא בהי בראם וכו' ומפני מה נברא העולם הזה בהי מפני שדומה לאכסדרא (שפתוח מתחתיו) שכל הרוצה לצאת (לתרבות רעה) יצא ומ"ט תלי' כרעי' (רגל השמאלי תלוי באויר ואינו דבוק בגג) דאי הדר בתשובה מעיילי לי' (בפתח העליון שבין רגל זה להגג) וליעייל בהך (פתח התחתון דנפיק בי') לא מסתייעא מלתא (דהבא ליטהר בעי סיועא מפני יצר הרע הלכך עבדי לי' סיועא פתח יתירא) כדריש לקיש דאר"ל מאי דכתיב אם ללצים הוא יליץ (מעצמו יליץ לא יסייעוהו ולא ימנעוהו) ולענוים (למדה טובה) יתן חן (יסייעוהו מן השמים) בא ליטהר מסייעין אותו בא ליטמא פותחין לו. ומ"ט אית לי' תאגא (כתר קטן בקצה השמאלי של הגג) אמר הקב"ה אם חוזר בו אני קושר לו כתר. ע"כ. והקשה המהרי"ק בסי' ע"א. אמאי בגט אין מקפידין בחטוטרת החי"ת ובתליית רגל הה"א קפדינין. והרי רב אשי בחדא מחתא מחתינהו. וע' בשו"ת הרמ"ע סי' ל"ז. ולפע"ד י"ל דהטעם הוא משום דבחטוטרת החית אמרי' כלומר חי הוא וכו'. ומשמע דהיינו טעמי' דהני ספרי דווקני. אבל לא איתמר כן בשום מקום. אבל בתליית רגל הה"א דדרש ר' יהודא בר"א ומ"ט תלי' כרעי'. מוכח דהכי הוי מילתא דפשיטא והלכה רווחת דכרעי' דה"א תלי'. וכדאיתא במס' שבת (ק"ב ע"ב) וכתבתם שתהא כתיבה תמה שלא יכתוב וכו' היהין חיתין חיתין היהין: