לשכת הסופר · סימן ה׳, י׳

וגם תג קטן וכו'. בס"ק שלפ"ז הבאתי גמ' דמנחות אמר רב אשי חזינא להו לספרי דווקני דבי רב דחטרי להו לגגי דחית וכו'. ופירש"י שעושין למעלה כעין חוטר כלומר הקב"ה חי שוכן ברומו של עולם חי"ת היינו חי עכ"ל. ובתוספות שם כתבו וז"ל פי' בקונט' שהגביה רגל שמאל של חית עד למעלה ור"ת פי' באמצע גגו של חי"ת גבוה מעט כמו חטרת' דגמל באמצע וכו' עכ"ל. ואנן עבדינין כתרויהו חטוטרת באמצע ותג כעין מקל בשמאל. ואמנם מדברי הפוסקים נראה דעבדינין את התג בראש קצה השמאלי של הגג ומדברי התוס' נראה שעושין אותו כנגד הרגל השמאלי שיהא נראה הרגל הזה גבוה קצת למעלה מן הגג. וע' בב"י בשם הס' יראים שכתב ובלבד שיעשנה (להתג) בסוף הגג לצד שמאל שתהא נדאה כמו ראש רגל שמאל ולא למעלה ככתר על גגה וכו' (והובא גם במג"א סי' ל"ו ס ק"ג) ומוכח דמנהגם היה לעשות רגל השמאלי בקצה הגג ממש כזה % אבל ספרי דידן נהיגי לעשות את הרגל באמצע הראש כמו זיי"ן ממש. לפי"ז נ"ל לעשות את התג כנגד הרגל שיהא נראה כאלו עולה מן הרגל: אם נמצא בס"ת קצת חתי"ן בחטוטרות וקצתן בלי חטוטרות. אין כאן תרתי דסתרי כי גם לדעת רש"י חי"ת בחטוטרת כשרה. חת"ם סופר סי' רנ"ח. וכ"כ בלבושי שרד למג"א סי' ל"ו סק"ג דגם לרש"י החטוטרת אינו מבטל צורת האות: ואם עשה חי"ת פשוטה בלי חטוטרת ובלי תג כתב הפרמ"ג שהוא ספק פסול ע"ש בפתיחה לסי' ל"ב. אבל בחידושי הגאון מהרע"ק איגר זצ"ל הוכיח במישור דכל ענין החטוטרת אינו אלא למצוה מן המובחר ובדיעבד אינו מעכב. אך כיון שהדבר נקל לתקן בתג יש לתקן כיון דהוי לכתחלה ע"ש. וע' בס"ק שלפ"ז: