שיקרא כל תיבה בפיו. בס' שנות חיים ספר סת"ם סי' פ"ו נשאל בתיבה שהוא קרי וכתיב איך יקרא. אם כפי הקרי או כפי הכתיב. ואם יקרא כפי הכתיב מה יעשה בשם הוי"ה ב"ה. והשיב כיון דהב"י בסי' רע"ד הביא בשם הסמ"ג הטעם כדי שלא יטעה (לא הוצרך לזה דגם ברש"י ותוס' במנחות דף ל' מבואר טעם זה) א"כ ודאי צריך לקרות כפי הכתיב. ובשם הוי"ה ב"ה כיון דאי אפשר אינו קורא כלל דכיון דעיקר מילתא דרבנן היא אין דנין אי אפשר מאפשר. ולפע"ד ממקומו הוא מוכרע. דהא הב"י הביא שם גם מ"ש המרדכי דרש"י גריס ומשה אומר וכותב מכאן ואילך הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע וכתב המרדכי מכאן יש להוכיח דס"ת תפילין ומזוזה הסופר צריך להוציא בפיו לקרות הוא עצמו פן יטעה רק בדברי פורענות כגון מן וימת ואילך לא היה קורא אלא כותב (וכ"כ שם בתוס') וכן ברוך בן נריה לפי שהן קינות וכו' עכ"ל. הרי דאפי' משום דבר שהוא פורענות יכול למנוע מלקרות מכ"ש בשם הוי"ה ב"ה דמשום איסורא יכול למנוע:
לשכת הסופר · סימן ד׳, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Keset Hasofer, Ungvar 1871
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך לשכת הסופר, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.