לשכת הסופר · סימן ד׳, ז׳

או החסר מלא פסול. ומשמעות הפוסקים דה"ה אם כתב תיבה אחת כפולה ג"כ פסול בין בס"ת בין בתו"מ. וראיתי בס' טוב טעם ודעת סי' רל"ה שאלה בס"ת שבפ' קדשים היה סיום עמוד א' ועשיתם אותם אני ה' ונשאר שם שיעור פתיחה. והעמוד השני היה לו להתחיל וידבר ה' אל משה לאמר. וטעה הסופר וכתב שם עוד הפעם את השם ושייר יתר השיטה לפתיחה. ובשיטה שני' התחיל וידבר ה'. וכתב שם כי לדעתו אם ישאר כך אין קפידא וכשר מדינא דהרי דעת הראב"ד הובא במג"א סי' ל"ב ססק"ג דאין פסול בתיבות כפולות ואף דבא"ר מחמיר בתיבות כפולות הפרמ"ג חולק בזה. ואף לדעת הא"ר הרי פסול מטעם יתר כנטול דמי. וקימ"ל בטרפות דלא אמרי' יתר כנטול אלא כשעומדין זה אצל זה. והכא הרי אחד בסוף העמוד ואחד בראש העמוד לא שייך יתר כנטול וכשר. אתו"ד. אמנם בס' שערי אפרים בפתחי שערים שער ה' סעי' ח' כתב כי מה שהכשיר הראב"ד תיבות כפולות בתפילין לא אמר להכשירן כך. אלא לגרוד התיבה השני' וקמ"ל דליכא בזה משום שלא כסדרן. אבל כל זמן שלא גרד היתר מיסתבר לפסול הס"ת שהרי משתנה הענין עי"ז וכמה דרשות דרשו חז"ל מתיבות כפולות כגון איש איש וכיוצא בו (גם בשמו ית' נדרש הכפל אני הוא קודם שיחטא האדם ואני הוא לאחר שיחטא האדם ועשה תשובה) עוד כתב כי מ"ש הא"ר יתר כנטול לישנא בעלמא נקט לצחותא ור"ל דכיון שאין כאן מקומה מקלקלת הענין. ע"ש ודבריו נכונים מאוד. ולפע"ד י"ל עוד דאפי' אם נאמר דהראב"ד מכשיר בתפילין תיבות כפולות אף שישארו. מ"מ בס"ת י"ל דמודה דפסול דס"ת ודאי בעינין כתיבתו כנתינתו. ונראה לפע"ד ראי' מהא דאיתא במ"ס פ"ה הל' א' הכותב שם של שני שמות מקיים את הראשון ומעכב (פי' מקדר) את האחרון ר' יהודה אומר אם הראשון בסוף הדף מעכב את הראשון ומקיים את האחרון שני שמות של חול מקיים את הראשון ומוחק את האחרון ר' יהודה אומר וכו'. ואם היה הס"ת כשר כמות שהיא ודאי לא היינו מתירין לא לקדר ולא למחוק: