מקבצים עשן וכו'. כ"כ הרמב"ם ושאר פוסקים דלכתחלה בעינין דיו הנמחק ואני תמה מדוע לא נהגו עתה הסופרים בדיו כזו. ואני בעצמי נסיתי ועשיתי אותה. לקחתי קיהנרוס וגבלתי אותו היטב עם מעט מים ודבש גם קצת גומי נתתי בתוכה ועשיתי אותה רקיקין ונתיבשו היטב ואח"כ אני שורה עפצים במים וג"כ עם קצת גומי וקודם הכתיבה אני שורה את הרקיקין במי עפצים אלו והיא דיו יפה מאוד. אך זאת לדעת כי הקיהנרוס בטבעו קשה שיגובל עם מים קרים וצריכין לערות עליו מים רותחין: במס' שבת דף י"ח ע"א תוס' ד"ה אבל דיו וכו' הקשו דלקמן בעי אי שמן זית יפה לגבל אלמא חזינין דשייך גיבול. וצ"ע לפע"ד מאי קושיא לפמ"ש הרמב"ם מעשה הדיו כמ"ש כאן וגם התוס' בעצמן כתבו לקמן דף כ"ג דכל דיו שבגמ' היה יבש. וא"כ נראה בחוש כי בתחלת עשיית הדיו רקיקין שפיר שייך גיבול ומזה מיירי לקמן כמו שפירש"י שם אבל הכא מיירי ששורה את הדיו היבש במים ובזה אמרי' דלאו בר גיבול הוא. וצע"ג על התוס':
לשכת הסופר · סימן ג׳, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Keset Hasofer, Ungvar 1871
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך לשכת הסופר, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.