לשכת הסופר · סימן ב׳, י״ד

יש מי שמכשיר. זוהי דעת מהר"י מינץ בתשו' וראייתו מדיו ע"ג דיו. אבל בס' בני יונה האריך לפסול משום דהוי חציצה גם מפני שאינו מתקיים זמן מרובה וסופו שהצבע מתפרד מעל הקלף כשתתישן וא"כ גורם מחיקת השם. ומה שהביא מהר"י מינץ ראי' מדיו ע"ג דיו דחה משום דהוי מינו ומין במינו לא חייץ. והנה מצאתי בתשו' מהר"ם א"ש ח"ג סי' ל"ב כתב ג"כ להכשיר והביא ראי' להתיר משום דהוי לנאותן וכל לנאותן *) אינו חוצץ כדאמר רבא גבי לולב סוכה דף ל"ז. ואמנם לפעד"נ דיש לחלק ג"כ ואין כאן מקום להאריך: ע' בשו"ת גבעת פינחס סי' נ"ו. והראי' שמביא ממה שנכתבה התורה בגלגל דכתיב וכתבתם על האבנים ואפ"ה לדברי ר"ש נכתבה ע"ג הסיד. הנה בס' בני יונה דחה זאת די"ל דלדידי' מצותו בכך ע"ש. ובודאי ראוי להחמיר בזה. אך אם הצבע הוא דק כ"כ שהדיו מתמצה בתוך הקלף גם בס' בני יונה כתב דאפשר להכשיר. ובשע"ת סי' ל"ב ס"ק י"א לאחר שהביא דברי הפמ"א כתב וז"ל. ונראה שלכתחלה יש להעביר על פניו בחוזק יד מטלית לבן ולקנחו היטב ואז מה שאינו מדובק בהקלף מהצבע דבק טוב יוסר ממנו ע"י הקינוח הזה ומה שנשאר מדובק בו הוא נעשה גוש אחד ואינו חוצץ ומ"מ נראה שאין להתיר רק משיחה דקה אבל לא אם הוא טוח על פניו ועב קצת עכ"ל: בבר"י יו"ד סי' רע"א אות ה' הביא מ"ש הגו"ר דקלף שהעביר עליו מי כרכום פסול דהקלף צריך שיהי' לבן. והוא ז"ל פקפק בו אבל לא דחה לגמרי ע"ש (שהביא דברי התוס' סנהדרין דף כ"א ע"ב ד"ה כתב ליבונאה. ולכאורה דברי התוס' בלא"ה צע"ק דהו"ל להקשות ג"כ דהלמ"מ שאין כותבין אלא בדיו ובכתב ההוא אין האות מדיו) והנה במ"ס ע"ג איתא חייב אדם לכתוב ס"ת נאה בקלפים נאים ועורות צבועי"ם כו' שנאמר זה א"ו כו'. אך י"ל דכוונתו על צד החיצון שאחורי הכתב. או י"ל שהוא ט"ס ול"ל עורות לבאים דהיינו קלף צבי: