לשכת הסופר · סימן כ״א, ד׳

ובלבד שיהיו ניכרים עכ"פ החריצים וכו'. כתב בס' חיי אדם וז"ל. ונ"ל שעכ"פ צריכין שיהיו הד' בתים פרודים זה מזה ולא יהיו מדובקים. ולא כמו שעושין הסוברים שמדבקין ע"י דבק רק שלמעלה עושין סימנים כמו חריץ דצ"ע אם להרכשיר אפי' בדיעבד. וכן התפילין של הגר"א היו פרודות. לפי מה דקימ"ל דע"י הדבק נעשה כאלו היו מחוברין שהרי מעשים בכל יום שהתפילין נעשין מחתיכות קלף רק שמדבקין יחד וא"כ אף דבדיעבד כשר אפי' אם אין החריץ מגיע עד למטה מ"מ היכר עכ"פ בעינין. וכשמדבקים הבתים וטחין את כל הבית בטיח או בגלאנץ רק שעושין רושם בגלאנץ אפשר רזה לא נקרא היכר כ"א שיהי' ההיכר מחמת הבית. ולכתחלה פשיטא דבעינין שיהי' החריץ מגיע עד למטה וצ"ע עכ"ל: והנה בס"ק הקודם מובא דגאוני מדינתנו ס"ל דהדבק אינו מחשיב כעור א' וע"כ עושין את הבתים מעור אחד ממש. גם ידוע שאם הבתים אינם מחוברים יחד בדבק איכא חשש שמתקלקל הריבוע. ולצאת מידי כל החששות דאולי ע"י הדבק נעשה כעור א' ואין כאן חריץ. היה נראה לפע"ד לעשותן בענין זה שהד' בתים יהיו מדובקים רק באמצעיתן ומן הצדדים לא יבא ביניהם דבק. כי אז הריבוע נשמר ממה שמדובקים באמצעיתן ולא יתפרדו זה מזה. ומן הצדדים יהיו חריצים ממש וכשרים עכ"פ בדיעבד אליבא דכ"ע: עוד כתב בס' חיי אדם. והסופרים שטולים עור על הד' בתים ורושמים בו חריצים בסכין שתהא נראה כמו ד' בתים פסולים דבהדיא איתא בגמ' וש"ע דכשטולה עור על ש"ר נעשה של יד. וכ"כ לי הגאון בעל בית מאיר עכ"ל: