לכתוב כל הד' פרשיות וכו'. גם זאת כתב בס' הכוונות וכתב עוד שם (והובא בשע"ת סי' ל"ב סק"ג) ואם הוא זקן או חולה ואינו יכול לכתוב כל הד' פרשיות ביחד יכתוב ג' פרשיות הראשונות ואח"כ יכתוב את הרביעית ואם גם זאת קשה עליו יכתוב לכה"פ ב' פרשיות הראשונות רצופות ואח"כ ב' האחרונות כך. אבל בין פרשה ראשונה לשני' לא יפסיק בשום אופן. ואם כתב ב"פ הראשונות ואח"כ הפסיק קודם שהתחיל לכתוב פ' שמע יעבור הקולמס על תיבת וידבר מפ' קדש ועל תיבת והיה מפ' והכ"י ואח"כ יכתוב מן שמע ואילך ועי"ז יש להן קצת חיבור. ואם מתחלה כתב ג' פרשיות והפסיק קודם שהתחיל לכתוב פ' והא"ש. אזי יעבור הקולמס על תיבת וידבר ועל תיבת והיה ועל תיבת שמע ואח"כ יכתוב פרשת והא"ש ועי"ז יש להן קצת חיבור וכו' עכ"ל. ובס' מלא"ש בינה כלל י"ז סק"י כתב וז"ל ודברים טובים ויקרים הם לסופר הראוי לדברים כאלה כגון שהוא זהיר וזריז ואומן וכחו יפה וידיעתו בהלכות כתיבת ס"ת תו"מ רחבה ויראתו שלמה אבל מי שאין בו דברים הללו כולם לע"ד יש לחוש הרבה שע"י הכתיבה הרצופה ייעף וייגע ויקלקל יותר ממה שיתקן. ע"כ יותר טוב לענ"ד להפסיק בין הכתיבה ולנוח כדי שיעצור כח לתקן מלאכת שמים כהלכה. ומה' ישא ברכה. עכ"ל. ודברי טעם הם:
לשכת הסופר · סימן כ׳, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Keset Hasofer, Ungvar 1871
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך לשכת הסופר, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
