לשכת הסופר · סימן כ׳, ה׳

פחות מט' אותיות. כן העלה הט"ז באו"ח סי' ל"ב ס"ק כ"ו כדי שתהא סתומה בין להרמב"ם בין להרא"ש. אבל במחה"ש שם ס"ק מ"ח הקשה על זה איך אפשר למיעבד בזה לצאת אליבא דכ"ע הא כתב הב"י ביו"ד סי' ער"ה וכ"כ הש"ך שם סק"ד בשמו נהי דלכתחלה בעי' בין פ' לפ' שיעור ט' אותיות גדולות מ"מ דיעבד סגי אם יש חלק שיעור ט' אותיות קטנות דהיינו ט' יודי"ן סגי וג' פעמים אשר הוא יותר מח"י יודי"ן. א"כ איך יעשה אם יחלק שיעור ט' יודין ויניח קצתן חלק סוף שמע וקצתן תחלת והא"ש הא לכתחלה בעי' שיהי' חלק שיעור ג"פ אשר ואם יניח מקצת מן ג"פ אשר חלק סוף שמע והמותר מן ג"פ אשר יניח חלק תחלת והא"ש עכ"פ יש שיעור ט' יודין במקום א' והוי להרא"ש פתוחה עכ"ל. וגם הפרמ"ג א"א ס"ק מ"ט הרגיש בקושיא זאת ולכן כתב כי ראוי שבסוף שמע לא ישאר חלק כ"א לערך שמנה או פחות אותיות קטנות דהיינו יודי"ן וגם בריש והא"ש כן. וכן הגהתי. והנה בהל' מזוזה כתב הרא"ש (לשיטתי' דס"ל שיעור סתומה ג' אותיות) וז"ל וטוב שלא יניח כשיעור שלש אותיות בסוף השיטה וכן בראש השיטה לקיים מה שאמר והאידנא נהוג עלמא בסתומות עכ"ל. ומזה ראי' להט"ז. ומה שהקשתי בסי' ט"ו סק"ד אמאי לא הזכירו הפוסקים צורת סתומה חלוקה לצאת גם להרא"ש י"ל משום דלכתחלה בעינין ט' אותיות גדולות. ובכה"ג לא נוכל לצאת ידי הרא"ש כמו שהקשה המחה"ש. ומ"מ בתפילין נראה הנכון לעשות כדעת הפרמ"ג: