לשכת הסופר · סימן כ׳, ב׳

ומניחין גליונות וכו'. בבאה"ט ס"ק י"ח כתב דשמע לתרץ עפי"ז מה שהקשה בתוס' י"ט פ"ח דמס' שבת מ"ג דקתני קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין שהיא שמע ישראל. והקשה התוי"ט וז"ל תמיהא לי למאי אצטריך לפרש דזיל קרי הפרשיות שבתפילין תמצא שזו היא הקטנה (וע"ש מה שתי' התוי"ט ודחוק). ולפע"ד אולי י"ל משום דהיינו יכולין לטעות ולומר מצד הסברא שאין הדרך להצניע אלא דבר שהוא לו לתועלת כמו שהוא בעצמו אבל דבר שאין לו בו תועלת אלא בהצטרף אליו עוד דבר אחר שהוא יותר חשוב אין הדרך להצניעו. ולכן היינו אומרים דקלף כדי לכתוב עליו פ' שמע אין הדרך להצניעו כיון שאין לו בו תועלת גמור שהרי אם תפסול לו פ' שמע יצטרך לכתוב מחדש גם פ' והיה אם שמע דהא בעי' כתיבה כסדרן. ולכן הוי אמינא דאינו חייב אלא בקלף כדי לכתוב עליו פרשת והיה אם שמע. והא דקתני פרשה קטנה שבתפילין. היינו פ' והא"ש. והא דקרי לה קטנה משום דסגי בה לחודה להשלמת התפילין (משא"כ בפרשות הקודמות משום שלא כסדרן) אי נמי קרי לה קטנה עפ"י הא דאיתא בירושלמי ופירושו של הר"ן ז"ל (אשר אביא אי"ה בחקירה ח') שהתפילין נכתבין בכתיבה דקה ולא כמו ס"ת שנכתב בכתיבה גסה. או י"ל דתפילין עצמן אינן שוין. לפעמים כותבין אותן בכתיבה בינונית ולפעמים בכתיבה קטנה. ולזה אמר פרשה קטנה. כך היה מקום לטעות. וקמ"ל שהיא פרשת שמע ישראל. שגם לפרשה זו הדרך הוא להצניע קלף: עוד אפשר לומר משום דלשון פרש"ה קטנ"ה בלשון רז"ל לאו דוקא פרשה שלמה קטנה במשמע. אלא גם פסוק אחד במשמע וכדדרש בר קפרא איזוהי פרשה קטנה שכל גופי תורה תלוין בה בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחותיך (ברכות דף ס"ג) ולכן אי הוי אמר סתם פרשה קטנה שבתפילין הוי מקום לטעות דכוונתו לפסוק המדבר ממצות תפילין לזאת פי' דבריו דכוונתו לפרשת שמע ישראל: