לשכת הסופר · סימן י״ט, ה׳

לתלותה בין השיטין. כתב בס' שנות חיים חלק סת"ם סי' ל"ט וז"ל. בסי' רע"ד ע' בט"ז סק"א מ"ש בענין האות ביני שיטי הנה נראה אף להט"ז היינו רק אם עכ"פ יש ריוח בין האותיות כשיעור שיוכל לעמוד שם גוף האות דאז נהי שאין שם ריוח כ"כ שיהי' עוד ריוח בין אות לאות בזה דלא בעינן הריוח לגופי' רק מטעם שיהא ניכר והרי עתה הוא ניכר אבל אם אין ריוח שם שיוכל לעמוד בו גוף האות זה ודאי פסול כגון אם האות שלמעלה הוא רחב כגון מ"ם או למ"ד בזה ודאי לא מהני חבוט רמי כיון דאין שם ריוח שיוכל לעמוד ביני שיעי וע' ראי' לזה ממ"ש בש"ע או"ח סימן תרל"א ס"ה ובהג"ה שם דלא שייך חבוט רמי רק כשיש אויר למטה כשיעור העליון וה"ה בזה כנלפענ"ד נכון בזה וברור לדינא עכ"ל. והנה בש"ס ופוסקים בכמה דוכתי מוכח דלא כותי' ואין זה ענין כלל לחבוט רמי אלא כל שהקורא רואה ויודע סדר הקריאה אף שאין ריוח למטה שפיר דמי. וזה נכון וברור לדינא: עוד שם בס' הנ"ל סי' ג' נשאל בס"ת שהסופר תלה את הטעות ביני שיטי ואח"כ רצה בעל הס"ת לעשותו יפה צגרוד שורה אחת ולהכניס את הטעות אם מותר לעשות כן. ולאחר הפלפול כתב דנראה דאסור. וכל דבריו סובבים במה שכתב דאסור למחוק מן הס"ת משום שנאמר לא תעשון כן לה' אלקיכם. ובמחכ"ת אגב שיטפא כתב זאת. דזה אינו אלא אזהרה למוחק את השם. אבל למוחק תיבות של חול לא שמענו (ע' תשב"ץ ח"א סי' ב') ועמ"ש בסי' ה' סק"א בשם הספר חסידים. ונראה דיש ללמוד משם גם לנדון זה שאם הוא בטוח שיהיה אח"כ יותר נאה ומהודר יש להתיר משום זה אלי ואנוהו: