לשכת הסופר · סימן י״ח, ג׳

או נחלק איזה אות וכו'. הש"ך בסי' ר"פ סק"ז הביא לשון הב"ח שכתב וז"ל דהלא אפי' היכא שנקרע האות באמצע אעפ"י שהדבק מחזיקו פסול כיון שאינו מוקף גויל אעפ"י שכל האות כתוב על היריעה וכו'. ובסק"ח שלאחריו כתב בשם העט"ז דאם נפסק א' מהאותיות הפשוטות שהוא כשר כשלא נשתנה צורת האות אעפ"י שחלוק ולא נדבק. ולכאורה סתראי נינהו דלפמ"ש בסק"ז אעפ"י שלא נשתנה צורת האות פסול מחמת שאינו מוקף גויל. וכבר נשאלתי על זה מחכם אחד. ובאמת כי מ"ש הב"ח בלישנא דפשיטא דהלא אפי' היכא שנקרע האות באמצע וכו' ומשמע שדין זה הוא פשוט. בע"כ צ"ל דכוונתו היא לדברי המוהרי"ק שהוא כ' כן. וגם הרמ"א כתבו שם בסי' ר"פ בשמו של המוהרי"ק. וכן הוא מבואר בב"ח גופי' שמתחלה מביא שם דברי המוהרי"ק ואח"כ כתב שם דברים אלו. ואין ספק שכוונתו לזה. וביותר מבואר כן בתשו' הב"ח סי' קל"א שנשאל בס"ת שהיה כתוב מקצת אות על הטלאי. והאריך שם ומביא שם גם דברי המוהרי"ק ובסוף דבריו כתב וז"ל ובנדון דידן הוא טעות גמור אליבא דכ"ע שהרי אף מהרי"ק כתב דהיכא שנקרע גוף האות אעפ"י שהדבק מתקן פסול שהרי אינה מוקפת גויל וכן בנדון דידן עכ"ל. ועיינתי במוהרי"ק סי' קכ"ב כתב שם וז"ל. ולפע"ד נראה לחלק בין היכא שנקרע גוף האות להיכא שהקרע עובר בין אות לאות דודאי היכא שנקרע גוף האות והדבק מחזיקו נמצא שאין כתב כ"א ע"י הדבק ואע"ג ששפתי הקריעה נוגעין זו בזו ולא נחסר הקלף כלל אלא שנקרע ונסדק מ"מ בעינין שהאות יהי' מ"ג וכו' כ"ש הכא שגוף האות נחלק לשנים אלא שהדבק מעמידו והשתא א"ש הלשון אין דובקין בדבק כלומר היכא שנקרע גוף האות ונפסלה שהרי אין מ"ג וגרע טפי נמי מאין מוקפת ואין דובקין אותה להחשיבה אות ע"י הדביקה עכ"ל. ומזה נראה שגם הב"ח מה שכתב כיון שאינו מוקף גויל לאו דוקא קאמר אלא שגרע טפי כיון שגוף האות נחלק (בתשב"ץ ח"ג סי' ר"ז כתב שאפי' נפסק אות אחת ואחר הדיבוק מחזי' לדבקה דיבוק יפה בעור עצמו שאינו נראה ההפסק יראה שהוא מותר וכו' שהרי אמרו וכו' כל נקב שהדיו עובר עליו אינו נקב וכו' עכ"ל. וצע"ג לפע"ד דהתם הכתיבה היא כהלכתה משא"כ הכא שהאות נפסל. ואך ע"י הדבק או התפירה יהא נעשה אות):