לשכת הסופר · סימן י״ד, ד׳

שאינו נקרא שינוי כולא האי. דבלא"ה אי אפשר לצמצם כל כך. ואומרים דהא דכתבו הפוסקים שלא למעט הכתב ושלא להרחיבו היינו אם ממעטין או מרחיבין אורך ורוחב האות שזהו שינוי הניכר. וכן אם לוקחים קולמס אחת משונה בעובי. אבל בלא"ה לא מקרי שינוי. וע"ז סומכין ודוחקין קצת וכן מרחיבין קצת בסוף השורה כדי לסיים בסוף השורה ממש. וכן שלא להעביר חוץ לשורה אפי' ב' אותיות במקום שאפשר. שאומרים שיותר נוי הוא לספר לעשות העמוד בשווי בסופו שלא יהא שורה נכנסת ושורה יוצאת חוצה. מהזהר להרחיב ולקצר כל שהוא באופן הנזכר שאינו משונה מחברותי' כ"כ. ועכ"פ אינם מרחיבים אותיות הכפולות שאין בהן נוי. וכן יש להם אותיות שצריכין להיות מרובעות דוקא. ועיקר שמרחיבים הם. א' ד' ה' ל' ק' ר' ת'. ולפעמים מ"ם סתומה. ואם דבריהם קבלה נקבל. וצריך לדקדק עכ"פ שלא תשונה האות מצורתה. ושלא יהא ר' כמו ו' וכן ב' או כ' קצר כמו נון וכדומה (בני יונה):