אלא ג' בתוך הדף וב' חוץ לדף. כן הוא בברייתא. ובכנה"ג שבגליון היו"ד דקדק הא תו למה לי. הא מדקתני לא יכתוב שתים בתוך הדף ושלש חוץ לדף שמעת מיני' הא ג' תוך הדף וב' חוץ לדף שרי. ומתרץ דמשנה יתרה אתי' לאשמעונין דוקא ג' תוה"ד וב' חל"ד ואי לא"ה אפי' דיעבד פסול (ושלא כדעת הפוסקי' וסיים בעצמו ומיהו אעפ"י שאנו מדמין לא נעשה מעשה וכו') וקשיא לי וליטעמיך הא דקתני רישא נזדמנה לו יריעה בת ט' דפין לא יחלוק שלש לכאן ושש לכאן אלא ארבע לכאן וחמש לכאן. מכדי קתני לא יחלוק שלש לכאן ושש לכאן לאו שמעת מינה הא ד' לכאן וה' לכאן שרי ולמה לי' למיתני אלא וכו'. וכי תימא הכא נמי ג' לכאן וו' לכאן אפי' דיעבד פסול הא בוכרא דהא קתני עושה אדם יריעה מבת שלש דפין וכו'. אלא מהא לא תידוק ולא מידי: ועוד נראה דאם באנו לדקדק י"ל כן. כי לכאורה יש לדקדק עוד דקתני לא יכתוב ב' בתוה"ד וג' חל"ד אלא ג' בתוה"ד וב' חל"ד. לשון זה ודאי משמע דבחד גונא מיירי שאין לו מקום אלא לב' תוה"ד וקאמר דלא יעשה כן אלא יכתוב ג' תוה"ד (דאי מיירי בגונא אחרינא הול"ל אבל כותב הוא ג' בתוה"ד וב' חל"ד) וקשה דאם אין לו מקום רק לב' היאך יכתוב ג'. וצ"ל דאתא לאשמעונין שאם לפי המקום לא היה לו לכתוב שם רק ב' מ"מ טוב יותר שיתאמץ לצמצם שיהי' לו מקום לכתוב ג' מלהניח את המקום פנוי. ואולי משום דמיחזי כהפסק פרשה:
לשכת הסופר · סימן י״ד, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Keset Hasofer, Ungvar 1871
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך לשכת הסופר, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
