ד' שיטין פנויות. לשון הרמב"ם ומניח בין כל חומש וחומש ד' שיטין פנויות בלא כתיבה לא פחות ולא יותר וכו' עכ"ל. וכתב בס' מלא"ש דצ"ע למה דוקא בזה הדין כתב כן. ולפע"ד י"ל משום דאיתא בגמ' ב"ב דף י"ג ע"ב בין חומש לחומש של תורה ארבעה שיטין וכן בין כל נביא וכו' ומסיים מלמטה ומתחיל מלמעלה. ופירש"י אם נזדמן לו סיום הספר מלמטה בסוף הדף מתחיל ספרו האחר בראש הדף ואינו צריך להניח ריוח חלק ביניהם עכ"ל. להכי קמ"ל לא פחות. אלא דגם בכה"ג צריך להניח. וכמ"ש שם בתוס'. ומשום דאיכא נמי למיטעי ולמימר דהנך ד' שיטין צ"ל בדף א' דוקא אבל קצתן בסוף דף זה וקצתן בתחלת דף השני לא מיצטרפי. וכאשר נסתפק בזה השואל בתשב"ץ ח"א סי' קע"ה להכי קמ"ל ולא יותר. והיינו כדלקמן ס"ג:
לשכת הסופר · סימן י״ד, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Keset Hasofer, Ungvar 1871
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך לשכת הסופר, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.