והעמוד שבתוך הספר. כן העתיק הרמ"א. והט"ז הגיה עפ"י הטור והעמוד שבסוף הספר (וכן הוא בשלטי הגבורים) אבל עמוד הראשון שבתחלתו אינו מיצטרף. וכן פי' בבאר הגולה. ואמנם בטורים שנדפסו בדיהרנפורט הוגה בחי' הגהות והעמוד שעושין לה בתחלתה וסופה. וכן בתוס' כתבו עמודים לשון רבים. וכן ברא"ש שם בב"ב. וגם בשטה מקובצת כתב בהדיא שני העמודים שבו. לכן נראה לפע"ד דלשיטה זאת שני העמודים מצטרפים. ומה שכתב הרא"ש בהל' ס"ת בהדי עמוד לשון יחיד ר"ל כל עמוד ועמוד. או אפשר דנקט הכי משום דיליף לה מס"ת שבעזרה שלא היה לו רק עמוד א' כיון שלתחלתו הוא נגלל. אבל בשאר ס"ת שנגלל לאמצע וצריך שני עמודים אין חילוק בין עמוד שבראשו לעמוד שבסופו:
לשכת הסופר · סימן י״ג, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Keset Hasofer, Ungvar 1871
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך לשכת הסופר, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.