לשכת הסופר · סימן י״ב, ג׳

ואפי' בדיעבד וכו'. כן הוא במ"ס פ"ה ה"ב לפי הגה"ת בעל כסא רחמים והביא שכן העתיק גם בשה"ג סוף פ' שבועת העדות היה צריך לכתוב יהודה ונתכוין וכתב את השם אעפ"י שכתב בו דל"ת מעכבו וכותב יהודה אחר. ולכאורה יש להבין למה הוצרך לעכבו נהי דלכתחלה ודאי דאסור לעשות כן שהרי בכתיבת הדל"ת הוא מוחק את האותיות הראשונות אבל בשכבר עשהו מאי איכפת לן עוד. מאי דהוה הוה. וי"ל דכמן שנעבדה בו עברה צריכין לעכבו וכעין שכתב הב"י בשם הר"י בן הרא"ש. או י"ל משום דחיישי' פן לאחר זמן יבאו למחקו כי לא ידעו כי קודש הוא. וכמ"ש הא"ר שהבאתי בסי' י"א ס"ק ט"ז: ולולי דמסתפינא הייתי אומר דבאמת משום איסור מחיקה ליכא הכא בכתיבת הדל"ת דהא לא הוי אלא גרמא כיון שאינו עושה מעשה בגופי אותיות השם וגרם מחיקה מותר (ע"ל סי' י"א סק"א) אלא האיסור הוא משום הורדה מקדושה חמורה לקדושה קלה. ולכן צריכין לעכבו דהא כשיקרא בתוך הספר אזי האותיות שהן כתובות לקדושת השם יקרא אותן לשם שהוא חול. וכמ"ש הא"ר שם בטעם הראשון. ובזה י"ל דעת עבוה"ג מקושי' הבני"ו שהבאתי בסי' י"א ס"ק י"ז. והוא דס"ל דבעשיית מן הכ"ף מ"ם ליכא איסורא משום מחיקת מ"ם השני' דהא לא הוי אלא גרמא. וגם משום הורדה ליכא התם. דהא לא ישתמשו במ"ם זו לחול. ע' חת"ם סופר סי' רס"ג וצ"ע: