לשכת הסופר · סימן י״ב, ב׳

לאחר שתלה את הדל"ת וכו'. בש"ע איתא רק התקנה לתלות את הדל"ת וכן הוא במ"ס. אך הבני"ו בעובדא זו דאתא לידי' האריך קצת ודעתו שאפי' אינו תולה את הדלת מותר למחוק את הה"א ולכתוב ד"ה (ופליאה גדולה ראיתי שם בדבריו שכתב למחוק כרע' דה"א לעשותה ד'. והר"ז ח"ת גמור) ובקצור סי' רע"ו אות י"ב כתב ג"כ שרשאי לעשות כן אך לרוחא דמילתא יתלה תחלה את הדל"ת. והנה אף לפמ"ש בס"ק שלפ"ז י"ל שאני הכא שאינו במקום שצריך להיות וליכא משום מראית העין דמקום הוי סימן. אמנם ראיתי בתשו' הרמ"ע סי' ל"ו שלאחר שהביא שם הא דתניא היה שם כתוב על ידות הכלים יגוד. כתב וז"ל אלמא כל שצורות אותיות השם מוכחת עליו ונעשית בכוונה שהוא שם אסור לקלקלו לאפוקי ממי שנתכוין לכתוב יהודה ושכח ולא כתב בו דל"ת שמותר לו לתלות הדל"ת למעלה ואז התליה מוכחת עליו שאינו שם כלל ואין בו אזהרה למוחק עכ"ל. הנה פשר דבר שכתב הבני"ו לתלות תחלה את הדל"ת ואח"כ למחוק את הה"א מבואר גם בדברי הרמ"ע ואף שכתב שאין בו אזהר"ה. מ"מ מלשונו מוכח דגם איסורא ליכא. ואמנם נראה עוד מלשונו כי בלא תליית הדל"ת היה אסור במחיקה. אבל מדברי שאר אחרונים לא משמע הכי (ע' חקירה י"ג) והיכא דאפשר אפשר: בשו"ת שב יעקב סי' נ"ד נשאל במגילה שנמצא בה בתיבת ליהודים ה"א יתרה לאחר הוא"ו ונמצא שם הוי"ה ב"ה באותיותיו. וההוה שיכולין לגרוד הה"א הזאת ולתקן את המגילה כיון שלא כתבו כלל בכוונת שם אלא בכוונת ליהודים. וכתב עוד דמי שחוכך בזה להחמיר יכול לגרוד את התיבה כולה ולדבק מטלית לכתוב עליו תיבת ליהודים. וע' בס' שערי אפרים שער ו' דלכתחלה יש לגרוד תחלה את הה"א דאם יגרוד תחלה אותיות די"ם. יהי' אח"כ נראה כמוחק את השם. אבל אם גרד תחלה אותיות די"ם יכול ג"כ לגרוד אח"כ את הה"א ע"ש. וכן נראה דאפי' אם נזכר הסופר מיד לאחר שכתב את הה"א הזאת יכול למחקה או לקדור. וכן נראה מדעת הפוסקים: