לשכת הסופר · סימן י״א, ה׳

בכתב נכרי. בס' מלא"ש כתב וז"ל ולא בשמות הכתובים בלשון הקודש ובכתב אשורי לבד הדין כן אלא גם בכל הלשונות ובכל הכתיבות. ב"י בבד"ה סי' רע"ו ובתשו' פמ"א ח"א סי' מ"ה ובמגדל עז דף ס"ח. ודברי הש"ך בהל' מעונן תמוהים עכ"ל. והנה ז"ל הש"ך בהל' מעונן סי' קע"ט ס"ק י"א אבל השם בלשון הקודש הוא שם אבל בלשון חול אינו שם כלל והגע עצמך דהא מותר למחוק שם שנכתב בלשון חול כגון גאט בלשון אשכנז או בוג בלשון פולין ורוסיא וכיוצא בזה עכ"ל. ולא אדע במה הם דבריו תמוהים. והרי כן מוכח גם דעת הרמב"ם ז"ל בהל' סנהדרין פ' כ"ו הל' ג' שכתב וז"ל הואיל והוא חייב אם קלל בכל הכנויים כך אם קלל בכל לשון חייב שהשמות שקוראין בהם הגוים להקב"ה הרי הן ככל הכנויים עכ"ל (וע"ש במגדל עז) וכ"כ הטור בחשן המשפט סי' כ"ז. הרי כי לשון העכו"ם אינו אלא ככנוי. ואינו בכלל איסור מחיקה. ומ"ש בס' מלא"ש בשס הב"י בבד"ה. הנה זהו לשונו. כתוב בא"ח לא שנא אם נכתב בכתיבה גסה או בכתיבה משק' או אפי' בכתיבת גוים או מצויירים במשי ע"י תפירה אסור למוחקן עכ"ל. הרי כי לא הזכיר אלא כתיבת גוים אבל לא לשון הגוים. וכוונתו שאם נכתב באותיות שכותבין בהן הגוים. ונקרא בלשון הקודש (כגון %) אסור למחקו. וגם בתשו' פמ"א בהכי איירי. שהרי גם הוא מביא ראי' מדברי הא"ח אלו. וכן מוכח שם לשון השאלה. ומ"ש לשו"ן כוונתו שנכתבו באותיות שכותבין בהם לשונם. אבל היו נקראין כמו בלשון הקודש. אך במגדל עז (להגאון מהריעב"ץ ז"ל בחלק אוצר הטוב פנה ב' אות י') הוא ז"ל כתב לאסור בכל ענין וז"ל ואפי' השם שקורין העכו"ם כגון דיאו בלעז גאט בל"א אסור למחוק אם כתבו בני אדם עכ"ל. אבל לא ידענא מאין הוציא זאת. והרי הש"ך כתב בהדיא להיפוך. וגם מן הרמב"ם מוכח כהש"ך כמ"ש. ואולי גם הוא ז"ל לא אמר דאסור למחקו אלא כשהוא שלא לצורך. דגם הכנויים אין מתירין למחוק אלא כשהוא לצורך תיקון כדלקמן ס"ה. והש"ך דינא קאמר וקושטא קאמר. ועכ"פ אין דבריו תמוהים: