חק תוכות וכו'. כ"כ בתשו' הרמ"ע סי' ל"ו וכן היה פשוט לבעל חות יאיר בסי' ט"ז בחותם. והרי חותם הוי ח"ת. וכן הורה שם במטבע ע"ש. וכן פשוט הדבר בהרבה פוסקים ובשו"ת. אך בס' שב יעקב (אשר לא ראה דברי הרמ"ע) כתב להתיר בח"ת ויפה השיג עליו בעל מלאכת שמים נ"י. וכתב עוד וז"ל ועוד הסברא מנגדת לדבריהם (סל המקילין) דאטו באיסור מחיקת השם תיבת כתיב"ה נמצאת בו עד שנמעט החקוק ע"י חק תוכות לא תעשון כן לה' אלקיכם כתיב ובין שנכתב השם ע"י דיו או צבע בין נעשה ע"י ח"ת הכל אסור במחיקה עכ"ל ונכון. ואני מוסיף ואומר כי מגופא דקרא מוכח לאיסור שהרי הוא אומר ופסילי אלהיהם תגדעון ואבדתם את שמם מן המקום ההוא. והרי הפסילים חק תוכות הן שאין עושין מעשה בגוף הצורה אלא שפוסלין מן הצדדין והצורה ממילא נמצאה. ועל זה אמר קרא לגדען ולאבד את שמם שלא יהא זכר למו. וסמיך לי' לא תעשון כן לה' אלהיכם. ומוכח להדיא דגם שם שנעשה ע"י ח"ת המאבדו עובר בלאו (ודברי הגאון מהרע"ק איגר זצ"ל בתשוב' שנדפס' בחידושי' לאו"ח סי' ל"ב סעי' י"ז נפלאו ממני) (וע"ל סק"ט):וראיתי בס' שנות חיים שו"ת סת"ם סי' כ"ז מעשה בס"ת שבשם הוי"ה ב"ה נמחק רגל ימיני של היו"ד וגם רגל הוי"ו נמחק. והסופר שבא לתקן טעה ומשך את רגל היו"ד בחשבו כי הוא מתקן את הוי"ו. וגם את הוי"ו תיקן כך. ואח"כ בראותו את קלקלתו גרד את הרגל מן היו"ד. והנה היא יו"ד ע"י חק חוכות. וצדד שם בכמה קולות. ובמחכ"ת כל דבריו דברי תימה הן. תחלה מ"ש דשם הנעשה ע"י ח"ת מותר במחיקה. הנה בטלה דעתו נגד דעת רוב גדולי הפוסקים האוסרים. ומה שצדד מכח אין אדם אוסר דבר שאינו שלו. במחכ"ת לא קרב אל זה כמובן מכמה אנפי. ועוד צדד לעשות מן היו"ד הזאת וי"ו ולמחקה אח"כ. ועוד צדד לעשות ע"י גרמא כמ"ש בס' בית אפרים סי' ס"א. וכך העלה להלכה וכתב דליתר שאת יעשה תחלה מן היו"ד וי"ו כאשר הי' מעיקרא ואח"כ ימחקנה ע"י גרמא. וסיים דז"ב ונכון. ובמחכ"ת זו היא שגיאה גדולה מאוד. אבל ברור ופשוט שהעושה מן היו"ד הזאת וי"ו הוא חייב מלקות. כי מה לי אם מחקה במים וכדומה ומה לי אם מקלקלה בדיו. ועוד ברור ופשוט שאם עבר ועשה כן אזי אח"כ מותרין למחקה להדיא (ולא צריכין כלל לגרמא) שהרי כבר איננה יו"ד אלא וי"ו. ובענין גרמא ע"ש בב"א. והדבר צע"ג:
לשכת הסופר · סימן י״א, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Keset Hasofer, Ungvar 1871
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך לשכת הסופר, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
