שנכתב בטעות וכו'. זה פשוט מאוד ומוכח ממ"ס פ"ה הכותב שם של שני שמות של קודש מקיים את הראשון ומעכב את האחרון וכו'. הרי כי אף שהשם השני כתבו בטעות ושלא במקומו מ"מ אינו נמחק אלא מעכבו. וכן בכמה מקומות שבמ"ס מוכח זאת. והב"י בבד"ה מביא כתוב בא"ח כתב רבינו סעדיה הכנויים אם טעה בהם הסופר וכתבן שלא במקומן נמחקין וכו' עכ"ל. ומוכח דאם טעה הסופר בשם וכתבו שלא במקומו אינו נמחק. וכן מוכח מהרבה פוסקים ובעלי תשובות. ולא הוצרכתי לכתוב זאת אלא מפני שראיתי למי ששגה בזה:
לשכת הסופר · סימן י״א, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Keset Hasofer, Ungvar 1871
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך לשכת הסופר, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.