ונסתפק אח"כ הסופר וכו'. הנה שם בחב"י כתב כי קרוב לודאי שכוון לכתוב אל הנחש ושכח לכתוב את השם אלקים כי רחוק מאוד מאדם המעורר כוונתו לכתוב לשם קדושת השם ובעודו בכוונה ההיא יכתוב רק ב' אותיות ראשונות וישכח כוונתו ולא ישלימו וכו'. ובאמת שזוהי סברא כדולה. ואוסיף אנא שהרי אסור להפסיק באמצע כתיבת השם שאפי' המלך שואל בשלומו לא ישיבנו כדי שלא יסיח דעתו מן הכוונה. ואיך נאמר שכתב שתי אותיות הראשונות לשם קדושת השם אלקים והפסיק וטעה. ודאי הסברא נותנת ששכח את כל השם וכתב אל הנחש. והא דבאמת לא התיר שם בחב"י למחוק תיבת אל י"ל משום דשם היה המעשה שהסופר בעצמו שאל את השאלה ומסתמא עילה מלא לחוש ועלה ונסתפק. אבל אם היה נמצא כן בס"ת. היה נראה לפע"ד להתיר למחוק תיבת אל ועוד איזה תיבות להכניס את השם אלקים או לתלותו ביני שיטי לשם קדושה. דהא קימ"ל בכל התורה כולה בין להקל בין להחמיר תלינין במצוי. וע' בס"ק שלפ"ז:
לשכת הסופר · סימן י״א, כ״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Keset Hasofer, Ungvar 1871
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך לשכת הסופר, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.