לשכת הסופר · סימן י״א, א׳

אזהרה למוחק את השם. אבל גרם מחיקה מבואר במס' שבת דף ק"כ דמותר. מדכתיב לא תעשון וגו' עשיה הוא דאסור גרמא שרי. ובתשב"ץ ח"א סי' ב' כתב דדוקא התם שהי' השם כתוב על בשרו שהוא בלא"ה עומד להמחק גרמא שרי ולא במקום אחר. אבל בשלטי הגבורים ר"פ ארבע מיתות כתב לחלק דכשהוא לצורך אז גרם מחיקה מותר אבל שלא לצורך אסור ע"ש. וע' נוב"ת או"ח סי' י"ז. ובס' כסא רחמים מ"ס פ"ה הל' י"ב האריך בזה: וראיתי בס' טוב טעם ודעת סס"י רל"ט כתב להוכיח דמחיקת השם אפי' ע"י גרמא בעלמא אסור מהא דאיתא במס' סכה דף נ"ג בשעה שכרה דוד שיתין קפא תהומא ובעי למשטפא עלמא אמר דוד מי איכא דידע אי שרי למכתב שם אחספא ונשדיה בתהומא ומנח וכו'. והרי דוד לא היה מוחק רק המים מחקו והוי רק גרמא ואעפי"כ היה אסור לולי הק"ו. ולפעד"נ דשם לא הוי גרמא אלא מעשה בידים. וכמ"ש הר"ן בפ' כל כתבי בהא דאמר ר' ישמעאל על האי גברא דשקען לברכות במים גדול עונש האחרון יותר מן הראשון. מפני שאבדן בידים. ועוד נראה לפע"ד כי לכתוב לכתחלה שם על דעת לאבדו ע"י גרמא. זאת אינו גרמא אלא עשיה ממש. והיינו דשאל דוד אי שרי למכת"ב שם וכו':