לשכת הסופר · סימן י׳, י״ד

וגם זה נכון. בירושלמי הכותב את השם אפי' מלך ישראל שואל בשלומו לא ישיבנו היה כותב ב' וג' שמות הר"ז מפסיק ביניהם ומשיב. ופי' הנ"י כגון שהניח ביריעה שמות רבים שלא רצה לכתבם מפני שלא היה טהור ובא לכתבם עתה בבת אחת. והב"י מביא מ"ש מהריא"ס כי מהך ירושלמי מוכח דכל השמות שאינם נמחקים צריכין כתיבה לשמה דאי אמרת דא"צ אלא לשם הוי"ה בלבד אנה מצאנו ג' שמות הוי"ה סמוכים (והא דאיתא בירושלמי כגון אל אלקים ה' כתב בבר"י דהיא הג"ה מחכם א') וכתב על זה הב"י דאין משם ראי' כ"כ דאפשר לפרש כמ"ש הנ"י (וע' בבר"י שכתב דלדינא גם הנ"י מודה להריא"ס דכל השמות צריכין כתיבה לשמה. אלא שמטעם אחר לא ניחא לי' לפרש כהריא"ס ע"ש) והנה מדלא ניחא לי' להריא"ס לפרש כהנ"י. לכאורה י"ל משום דס"ל דאינו נכון לעשות כן לדלג אה השמות הקדושות ולכתבן אח"כ. אמנם י"ל לפע"ד דגם הריא"ס מודה דשפיר דמי למיעבד כמ"ש הנ"י. אלא דלא ניחא לי' לפרש בהכי הירושלמי דקאמר הר"ז מפסיק ביניהם ומשיב שלום. ואי בדכותב שמות שאינם סמוכים פשיטא לי' דמותר להפסיק לכל דבר דכיון שאינם סמוכים בתורה אין שום סברא לאסור ההפסקה. שהרי אם כותב כסדר בע"כ שהוא ביניהם. ובע"כ דמיירי בכותב שמות הסמוכים: