לשכת הסופר · סימן י׳, ה׳

וצריכין לקדש אותן בתנאי וכו'. בס' לקט הקמח כתב שמחמת שיש שמות בתורה שנפל בהם הספק אם הם קודש או חול לפיכך הדרך הישר הוא שהסופר יסמוך בהם על מה שקידש כל השמות בתחלת הכתיבה וזה יועיל גם לשכחה. ובאמת שגם הט"ז ביו"ד רס"י רע"ד אהא דכתב שם בש"ע צריך שיאמר הסופר כשיתחיל לכתוב ספר זה אני כותב לשם קדושת ס"ת וכו' כתב וז"ל ובסמ"ג כתב שיאמר עוד וכל אזכרות שבו לשם קדושת השם ע"כ ונראה דכן נכון דשמא ישכח אח"כ לקדש השם במקומו עכ"ל הט"ז. והנה קצת סופרים נוהגין כן להזכיר גם את השמות בתחלת הכתיבה. אבל ראיתי בס' מלאכת הקודש סי' ה' האריך להוכיח דכוונת הסמ"ג (והתוס' בע"ז דף ס"ז ד"ה וכי היכן וכו') אינו כמו שהבין הט"ז אלא הכוונה להשמיענו דצריך להוציא דוקא בתחלת כתיבת האזכרות בפיו דשמא אין די במחשבה. אבל לא בא לומר שיהי' די במה שקידש בתחלת כתיבת הס"ת כל האזכרות כי זה לא מהני. והביא שם שגם הל"ח כתב דלדעת הרא"ש לא מהני באזכרות מה שהוציא בפיו בתחלת הס"ת. ושגם הא"ר ותשו' דב"ש סי' ע"ו חולקים על הט"ז בזה. וגם הביא מ"ש בברכי יוסף שחולק ג"כ על הט"ז וכתב וז"ל נראה דנכון שלא לומר בתחלה על האזכרות כדי שיהי' זריז ונזכר לקדש כל אזכרה ואם אמר בתחלה על האזכרות ואח"כ שכח לקדש לאיזה מהם נראה להחמיר כפשט לשון הטור ומרן עכ"ל בעל בר"י (אבל בקונטרס תורת השלמים סי' ח"י אות ט"ו לא כתב כן) וסיים בעל מלאה"ק עכ"פ בררנו דעת הט"ז יחידא' היא נגד כל הראשונים והאחרונים עכ"ל. וכ"כ בס' בני יונה וז"ל (בסי' רע"ו אות ב') כבר נתבאר בסי' רע"ד שבתחלת כתיבת ס"ת צריך שיאמר שכותב לשם קדושת ספר תורת משה ואותה האמירה מועלת לכל הספר דכולה חדא מעשה הוא שלא נגמר הספר עד תכליתו וכן בכל פעם שמניע לאזכרה מן האזכרות שאינן נמחקין צריך לקדשם בפני עצמם וכו' ואפי' אמר כן בפיו בעת כותבו השם הראשון של הספר ואמר שרוצה לכתוב כל השמות שבזה הספר לשם קדושתם לא מהני אלא צריך שיכתוב כל שם בפני עצמו לשם קדושתו דכל אחד הוא שם בפני עצמו לאפוקי כוונת הספר חדא קדושה היא וחדא מצוה היא שכל זמן שלא נשלם הספר עדיין אינו נקרא ספר וכו' עכ"ל: ראיתי בס' יד שאול שמביא בשם אביו הגאון נ"י. דבשמות שמסתפקין בהן יש לעשות כך. מתחלה לא יכוין לקדשו ואח"כ יעבור עליו הקולמס ויקדשו דאז ממ"נ מועיל דאם הוא חול ואין צריכין לקדשו אז הוי כתב הראשון כתב והכתב השני אינו מועיל כלל כמ"ש התוס' בגיטין דף י"ט ע"א ד"ה דיו ע"ג דיו ובשבת דף ק"ד ע"ב ד"ה אמר רב חסדא ואם צריך לקדשו כתב הראשון לא הוי כתב וכתב השני הוי כתב. ולפע"ד לא נהירא דהא התוס' לא כתבו סברא זאת אלא לר' יהודא ולרבנן אליבא דרב אחא אבל לרבנן אליבא דרב חסדא דקימ"ל כותי' ליתא להך סברא. והא דקאמרי רבנן אין השם מן המובחר ומשמע דכתב מיהו הוי כבר תירצו בירושלמי סוף פ' הבונה דלשיטת ר' יהודה הוא שהשיבו (ע"ש בחידושי הרשב"א) ובזה נידחין גם דברי הג"פ שרמזתי בסי' ח' ס"ק י"ב. ועוד דגם לרב אחא עכ"פ בשם ליתא להך תקנתא לרבנן: ועוד נראה לפע"ד דאין דרך זה נכון. דהא צריכין להבין ליקדשי' בפשיטות כמו שאר שמות קדושות. וצ"ל דאיכא איסורא משום דהוי כמקדיש בעלי מומין למזבח. וא"כ גם כשכתבו מתחלה לשם חול ואח"כ מעביר עליו הקולמס לשם קדושה ג"כ הוי כמקדיש בעלי מומין למזבח. ע' בס' מלאה"ק קונטרס השני סי' ט'. ועמ"ש אי"ה בחקירה י"ב. ומחוורתא לקדשו בתנאי: